זמן קצר לפני המלחמה כשפוסט טראומה הפכה לתופעה נרחבת במיוחד. ועדה מיוחדת למניעת פוסט טראומה הגישה את המלצותיה עם תוצאות חד משמעיות: "להימנע משימוש בקנאביס לטיפול בפוסט טראומה עד למיצוי כל שאר הטיפולים".
במהלך העשורים האחרונים, השימוש בקנאביס לטיפול רפואי הולך וגדל ברחבי העולם, במיוחד עבור מצבים כמו כאב כרוני, דיכאון, חרדה ופוסט-טראומה (PTSD). הנושא מעורר דיון ציבורי נרחב, המתנהל על רקע שילוב של אינטרסים רפואיים, כלכליים ופוליטיים. נייר העמדה של המועצה הלאומית לפוסט-טראומה נוגע בסוגיה זו ומציג עמדה מקצועית המבוססת על סקירת מחקרים מדעיים עדכניים וניסיון קליני מצטבר. המסקנות המרכזיות הן כי למרות הפופולריות ההולכת וגדלה של השימוש בקנאביס לטיפול ב-PTSD, הראיות המדעיות בנוגע ליעילותו מוגבלות מאוד, בעוד הסיכון לנזקים פיזיים ונפשיים נותר משמעות, ועם זאת הסיכון להתמכרות לסמים.
התפתחות השימוש בקנאביס לטיפול רפואי
במהלך השנים האחרונות, יותר ויותר מדינות מתירות את השימוש בקנאביס לצרכים רפואיים, כולל בישראל. אחת ההתוויות הבולטות לטיפול בקנביס היא הפרעה פוסט-טראומטית. מדובר בהפרעה נפשית קשה המאפיינת נפגעים מאירועים טראומטיים, כגון חיילים, נפגעי תקיפות מיניות ותאונות קשות. רבים מהסובלים מפוסט-טראומה מתמודדים עם תסמינים כמו סיוטי לילה, חרדה, דיכאון, עוררות יתר ותחושות ניתוק מהמציאות. בעקבות חוסר ההצלחה של חלק מהטיפולים הקונבנציונליים, כולל טיפולים תרופתיים ופסיכותרפיות מסורתיות, פונים מטופלים רבים לקנאביס כאלטרנטיבה טיפולית. תומכי השימוש בקנאביס טוענים כי הוא עשוי להקל על התסמינים הללו ולשפר את איכות החיים של הסובלים מההפרעה. אך עם כל זאת, נייר העמדה של המועצה הלאומית לפוסט-טראומה מצביע על כך שהשימוש בקנאביס אינו פתרון קסם ומצריך זהירות רבה.
ממצאי המחקר המדעי על קנאביס ופוסט-טראומה
סקירה מקיפה של מחקרים שנערכו בתחום מעלה כי הראיות לטובת שימוש בקנאביס לטיפול בפוסט-טראומה הן מוגבלות. חלק מהמחקרים מצביעים על השפעות חיוביות זמניות, כמו הקלה על בעיות שינה וסיוטים, אך היתרונות האלה נוטים להתפוגג לאחר מספר שבועות של שימוש. יתרה מכך, המחקרים מראים כי שימוש ממושך בקנביס עלול להוביל להחמרה בתסמינים המרכזיים של PTSD, כולל חרדה מוגברת, תחושת דיכאון ואפילו עלייה במחשבות אובדניות והתנהגות תוקפנית.
יותר נזק מתועלת
אחד הממצאים המדאיגים ביותר הוא כי השימוש בקנביס מעלה את הסיכון לתחלואה פסיכיאטרית נלווית בקרב אנשים עם פוסט-טראומה. מחקרים רבים מצביעים על קשר ברור בין שימוש ממושך בקנאביס לבין הופעת תסמינים פסיכוטיים, דיכאון חמור והתפתחות הפרעות חרדה כרוניות. לכן, המועצה מזהירה כי קנאביס עלול לגרום יותר נזק מתועלת עבור הסובלים מ-PTSD, במיוחד במקרים בהם קיימת תחלואה כפולה כמו דיכאון או חרדה.
עלייה בתופעות לוואי בקרב משתמשים כרוניים
נייר העמדה מדגיש כי השימוש בקנביס בטיפול בפוסט-טראומה קשור לתופעות לוואי רבות ומגוונות. חלק מהן כוללות בעיות לב וכלי דם, פגיעה בזיכרון קצר טווח, ופגיעה ביכולות המוטוריות והפסיכומוטוריות. תופעות אלה ניכרות בעיקר בקרב משתמשים כרוניים או כאלה שהחלו בשימוש בגיל צעיר. המועצה גם מתייחסת למחקרים עדכניים המצביעים על כך שזני הקנאביס המודרניים מכילים ריכוזים גבוהים בהרבה של THC מאשר זני הקנאביס שנצרכו בשנות ה-60 וה-70. העלייה בריכוז ה-THC מעלה את הסיכון לתופעות לוואי חמורות ומגבירה את הסיכון לפתח התמכרות לחומר. כמו כן, הנטייה לערבב קנאביס עם חומרים נוספים, כגון אלכוהול, מגבירה את הסיכון להופעת תופעות פסיכיאטריות שליליות.
המלצות המועצה הלאומית לפוסט-טראומה
לאור הממצאים המדעיים והניסיון הקליני, המועצה הלאומית לפוסט-טראומה ממליצה להימנע משימוש בקנאביס לטיפול רפואי בפוסט-טראומה, במיוחד במקרים בהם לא מוצו טיפולים קונבנציונליים מוכחים, כמו תרופות פסיכיאטריות מאושרות ופסיכותרפיה. המועצה ממליצה לבחון היטב כל מקרה לגופו לפני מתן רישיון לשימוש בקנביס ולהפעיל שיקול דעת קליני קפדני כדי למנוע סיכון מיותר למטופלים. המועצה קוראת גם להגביר את ההסברה הציבורית בנוגע לסיכונים הכרוכים בשימוש בקנביס, במיוחד לאור העלייה בשימוש בקרב צעירים ואוכלוסיות פגיעות כמו נפגעי טראומה. היא מדגישה את החשיבות של מחקר נוסף בתחום כדי להעמיק את ההבנה לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של שימוש בקנאביס והאפשרויות למזעור הנזקים, וגמילה מהסמים.
לסיכום:
נייר העמדה של המועצה הלאומית לפוסט-טראומה מדגיש את החששות הכבדים בנוגע לשימוש בקנאביס לטיפול רפואי בפוסט-טראומה. למרות שהקנאביס עשוי להקל על תסמינים מסוימים לטווח הקצר, הראיות מצביעות על כך שהשימוש הממושך עלול להחמיר את מצבם של המטופלים ולהוביל לתופעות לוואי חמורות, כולל תחלואה פסיכיאטרית נוספת. לאור זאת, המועצה ממליצה להימנע משימוש בקנאביס כל עוד לא מוצו כל האפשרויות הטיפוליות האחרות, ומדגישה את הצורך במחקר נוסף שיסייע להבהיר את התועלות והסיכונים של טיפול זה.
