תשרי תשפ״א | אוקטובר 2020 | עלון מס' 10
מחשבות על חשבון נפש
הרב איתן אקשטיין
מנכ"ל ומייסד רטורנו
בימים של חשבון נפש, בתקופת ראש השנה ויום כיפור, במוחנו רצות מחשבות. בדרך כלל אלו מחשבות על מה שהסובבים אותנו צריכים לעשות תשובה… כי הרי אנחנו תמיד צודקים…
לפני כמה ימים היה לי דו שיח או אולי אפילו ויכוח שכמו תמיד היה על שום כלום, באמת…
בלהט הוויכוח כל אחד היה בטוח שהוא הצודק, על אף שבעצם הייתי משוכנע שהצדק האמיתי איתי, כמובן…
כשנסעתי בחזרה מרטורנו שלח לי אלוקים פקק ארוך, מה שגרם לי לחשוב שוב ושוב על הוויכוח שהיה לי.
נזכרתי בסיפור תלמודי (תענית כ.) על רבי אליעזר בן רבי שמעון שחזר, כשהוא רכוב על חמורו, מהישיבה שבה למד שנים מספר במקום שנקרא מגדל גדור. ר' אליעזר טייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה בזכויות לימוד התורה שלמד בישיבה. באותה שעה נזדמן לו אדם שהיה מכוער ביותר. אמר לו האדם: "שלום עליך רבי!" ור' אליעזר לא החזיר לו שלום. אמר לו רבי אליעזר: "כלום כל בני עירך מכוערים כמוך?" ענה לו: "איני יודע, אבל לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית".
רבי אליעזר הבין שחטא ופגע באותו אדם. הוא ירד מחמורו, השתטח לפני ההלך וביקש סליחה ומחילה על הפגיעה שפגע בו.
לאחר מכן נכנס רבי אליעזר לישיבה ודרש: "לעולם יהיה אדם רך כקנה, ואל יהיה קשה כארז".
כשנזכרתי בסיפור חשבתי לעצמי שחז"ל רצו ללמד אותנו מוסר השכל: אדם לא צריך להיות קשוח עם השני כארז אלא רך כקנה. מה מצאו חז"ל בסיפור הנורא הזה להוכיח שאדם צריך להיות רך? האם לא היה באמתחתם סיפור פחות נורא שישמש לנו דוגמה על הצורך להיות רכים עם הסביבה שלנו?
חשבתי שכנראה חז"ל רצו להגיד לנו: דעו לכם, בכל פעם שאנחנו פוגעים בשני ב'קטנה' נזכור שבשביל השני ה'בקטנה' יכולה להיות פגיעה קשה בדיוק כמו המשפט האומלל של רבי אליעזר לאדם המנומס שבירך אותו. גם אם אנחנו צודקים, גם אם הצד השני טועה בעינינו, אין לנו הרשות לפגוע אפילו 'בקטנה'!
בחשבון נפש שלי השנה אזכור את ההבדל בין הארז לבין הקנה של רבי אליעזר.
שנה טובה וחתימה טובה לכולם!
ונסלח
מאמר מערכת
מאמר מערכת
ישראל רובינשטיין
מאז היותי ילד קטן בכל שנה ושנה, ברגע הטהור שמכניס אותי לאווירה של יום הכיפורים, אני מרגיש עטוף, מוכל ואהוב. הרגע הזה הוא הרגע שבו בוקעת שאגה של כל הקהל יחד 'ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה'. שם בשאגה-תחינה של כל המתפללים סביבי עטופים בטלית, בכל שנה מחדש הלב שלי פועם בעוצמה וצמרמורת עוברת בי במורד הגב.
הרגע הזה הוא מזוקק, יש בו חיבור פנימי לעולמות נשגבים ובלתי ידועים. השגרה של ערב חג, טרדות החיים והעומס היומיומי לא נמצאים בו. בכל בית כנסת שהתפללתי, בין שהייתי קשור אליו ובין שהתפללתי בו כאורח וגם שהרגשתי בו אורח, ברגע הזה התחברתי לקדושה של יום הכיפורים.
השנה אנחנו מגיעים ליום הכיפורים מתוך הסגר, אחרי שנה מלאה בתהפוכות. עולם שלם השתנה למול עינינו. וירוס קטנטן שיתק מעצמות ומדינות. הווירוס הזה טלטל במיוחד אותנו, הישראלים. אנחנו הרי לא יודעים להיות אדישים, ובכל מקום אנחנו תופסים צד ועמדה. כל אחד מאיתנו בחצי שנה האחרונה כבר מתחרה עם טובי האפידמיולוגים בעולם, והדעות בעד ונגד בידוד על כל ההשלכות החברתיות והאישיות רווחות גם בין בני נוער.
בידוד/ סגר / ריחוק חברתי – הכותרות האלה נהפכו לחלק מחיינו במחצית השנייה של תש"פ. אנחנו ברטורנו יודעים שכל הכותרות האלה הן חלק בלתי נפרד מחייו של המכור. הבידוד, הריחוק, הסגר והנהייה אחרי כולם – זוהי מחלת ההתמכרות. עם החוויה הרגשית הקשה הזו השימוש הוא פתרון, כדי לשכוח מהכאב ומהאתגרים הגדולים ולברוח מתחושות האכזבה הבדידות. יש חבר חדש שמשכיח את הכאב והקושי.
כל מי שהיה ברטורנו, לא משנה אם כאיש צוות או כמטופל מכיר את התופעה הזאת: אנחנו יכולים להיות מוקפים במאות אנשים שכולם מתפללים באותו נוסח תפילה ובאותם ניגונים, ולהרגיש בודדים וזרים. ולעומת זאת, אנחנו יכולים להיות במקום קטן עם מעט אנשים ותפילה מאולתרת עם נוסח תפילה וניגונים לא מוכרים, אבל, להרגיש בנוח ולהיות חלק מכולם. כנראה שהפתרון הוא אצלנו.
הלוואי ונצליח להישאר מחוברים!
גמר חתימה טובה!
צעד החודש
הצעד העשירי
בני גוטמן
מדריך 12 הצעדים
"המשכנו בחשבון הנפש, כאשר שגינו – הודינו בכך מייד"
כל תשעת הצעדים הקודמים תפקידם לעזור לנו להיפרד ממהות ה'שורד' שנמצאת בחלקי התת מודע. דרך הצעדים אנו נפרדים אט אט מהעבר שהוא חלק גדול מהמחלה שלנו. ביל כותב בספר הגדול שיש לנו "מחלה מתקדמת", ולכן אנחנו צריכים ללמוד לחיות ולא לשרוד.
הדרך לחיות את ההווה ולא לחשוב על העבר והעתיד היא צעד 10. צעד זה מורה לנו להמשיך בחשבון הנפש שהתחיל בצעד 4 כדי לבדוק שהשפיות שלנו היא לא רק זמנית. בצעד 9 עלינו לבקש כפרה על המעשים שעשינו בעבר, שהם חלק מפגמי האופי, ובצעד 10 עלינו לחיות את ההווה. כשאנו מגלים בהווה שפעלנו בדפוסי ההתנהגות הישנים שלנו, אותם אינסטינקטים שחרגו ממסלולם, עלינו להודות ששגינו.
צעד 10 מבדיל בין דפוסי ההישרדות לבין חיים של משמעות בהווה – בין מחלה לבין החלמה.
בעשיית חשבון הנפש אנו פוטרים את עצמנו מהטינה ומהבושה שהיו מנת חלקנו בעבר.
החדשות שלנו
השקת מרכז הטיפולי – אוניברסיטאי רטורנו אוניברסיטת בר אילן:
החודש הושק המרכז הטיפולי אוניברסיטאי הראשון מסוגו בעולם הטיפול בהתמכרויות. במסגרת המרכז הטיפולי – אוניברסיטאי יתקיים שת"פ בין 'רטורנו' ואוניברסיטת בר אילן בחקר מחלת ההתמכרות ודרכי הטיפול בה.
מטרות המרכז, כפי שהוצגו באירוע, הן יצירת ידע מדייק ומיטיב על הטיפול, המניעה וההתערבויות בשטח והנחלת הידע לציבור המטפלים בתחום ולחוקרים, וזאת מתוך עבודה משותפת, הדוקה ופורה של אקדמיה ושטח. המרכז יציע למידה רציפה של התהליכים הטיפוליים השונים תוך פיתוח של מדע הנתונים בקהילה הטיפולית באופן חדשני ופורץ דרך, מתוך כוונה לשפר את הצלחת השיקום ולטובת המטופלים ובני משפחותיהם. בנוסף, בדומה לבית חולים אוניברסיטאי, סטודנטים במקצועות טיפוליים שהם מאגר אנשי הטיפול לעתיד הקרוב, יוכלו לעבור הכשרה מודרכת ברטורנו ובכך ישפרו את מיומנותם המקצועית.
בראש המרכז עומד פרופ' נתי רונאל קרימינולוג באוניברסיטת בר אילן, פרופ' רונאל מכיר את 'רטורונו' שנים רבות ובעבר אף כתב ספר על הרב איתן אקשטיין והקמת מרכז 'רטורנו', בנוסף, במרכז חברים אנשי מקצוע נוספים כחברי הנהלת המרכז יחד עם צוות מטעם רטורנו בראשות הרב איתן אקשטיין וצוות אנשי מקצוע מכלל המחלקות ב'רטורנו'.
יצויין, כחלק מהמרכז האוניבסיטאי כי מחקר בהשתתפות עובדי 'רטורנו' צריך לעבור דרך ועדת מחקר המשותפת של רטורנו והאוניברסיטה. עובדים המעוניינים ליצור שיח / מחקר בתחומם יש לפנות לאילה אלבאז בטלפון:052-6608565
או באימייל: ayala@retorno.org
למותר לציין כי פרטי המטופלים והשותפים למחקר נשארים באנונימיות וסודיות מוחלטת
נהלי קורונה
בימים האחרונים נשלח לכולנו מייל על הנחיות קורונה עדכניות לתקופה הנוכחית. לתשומת לבכם, לתועלת כולנו יש לקרוא בעיון ולאשר.
כולנו תקווה כי תקופה מאתגרת זו תסתיים בהקדם ובמהרה
ברכת מזל טוב ליום ההולדת
- שרה קלימי, מנהלת אשפוזית ׳אלה׳
- מילי ניב, רכזת טיפול גברים ׳מפגשים׳
- מלי פוריצקי-הררי, רכזת מדריכות באשפוזית ׳אלה׳
- יבגניה מולוקנדוב, מדריכה באשפוזית אלה
- פאני כנרת ווניש, אחות באשפוזית ׳אלה׳
כוס תנחומים
משתתפים באבלה הכבד של חברתנו ענת כהן היקרה, עוסי"ת קבוצת תפנית (נוער), בפטירת אימה ע"ה
מן השמים תנוחמו!
נעים להכיר
מירב קריסטל
קוראים לי מירב. אני בת 35, גרה במושב שדי חמד, עובדת סוציאלית, מטפלת ורכזת נשים ב'מפגשים'.
אני נשואה לאייל, אנחנו בזוגיות קרוב לתשע שנים, ועד היום לא הצלחנו להכריע בסוגיה של המיקום הגיאוגרפי שבו נרצה להשתקע בחיינו. אייל מושך אותנו לצפון ואני מכוונת לאזור ירושלים, וכל אחד מאיתנו עובד במקום שאליו הוא שואף. חשבנו שכשיגיעו ילדים נצליח להחליט, אך גם זה לא קרה… כרגע אנחנו גרים במרכז הארץ ומחליטים לא להחליט…
בשנים האחרונות, מצאתי שיום חמישי בערב, הוא הזמן הרגוע שלי בשבוע. עם כל העומס של החיים, זהו הזמן שאני מאפשרת לעצמי להניח את 'דף המשימות' בצד, להרפות מהמרדף השבועי ולהתפנות לזמן בילוי זוגי, חברי או אישי…
בתקופה מורכבת זו, בעקבות הקורונה והימצאותה של אימי בקבוצת סיכון, לא פגשתי את ההורים שלי כבר לא מעט זמן. מתוך געגוע עצום, אלו האנשים שאני הכי רוצה לפגוש כרגע.
קודם כול, הייתי רוצה להעביר מסר לכל מטופל/ת, שידע אם יש מעשה אמיץ וחזק – זה להיות מטופל. אני מורידה בפני כל אחד מהם את הכובע, והם מלמדים אותי לא פחות משאני מלמדת אותם.
מסר נוסף שהייתי בוחרת להעביר, שההחלמה באמת אפשרית ושמגיע להם להרגיש טוב בחיים!
הייתי מאחלת לעצמי להמשיך להתעקש להיות במקומות שטוב לי בהם, עם אנשים שטוב לי בחברתם. להמשיך להסתכל עמוק פנימה, לאהוב ולקבל גם את מה שפחות מוצלח. ועוד איחול בעבורי: להצליח להכניס לי לחיים יותר זמן של מה שאני אוהבת ולא רק מה שאני צריכה.
יש לי מושג
נשירה מטיפול
אילה אלבאז
רכזת פיתוח והדרכה
אחת השאלות העולה בקרב מטפלים היא האם מטפלים במי שאכן צריך לקבל טיפול. כיום אנו יודעים שמעל 230 מיליון איש ברחבי העולם סובלים מהתמכרות לחומרים ובנוסף קיימים מכורים רבים לאלכוהול. חלקם הגדול אינו פונה לטיפול, וגם כאשר הוא פונה חלקו נושר בשלב מוקדם. במרכזי גמילה אחוזי הנשירה נעים בין 21.5% ל-43%. בתוכניות אמבולטוריות ובתוכניות פנימייה, כמו קהילות טיפוליות, אחוזי הנשירה עלולים להגיע ל-57%.
בעיית הנשירה קיימת בכל סוגי הטיפול, אך בטיפול בהתמכרויות נמצאו גורמי סיכון המובילים לנשירה: הפרעות פסיכיאטריות, ביניהן הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית ודיכאון, מוגבלות קוגניטיבית ומוטיבציה נמוכה. מחקרים מצאו גם קשר בין משתנים סוציו-דמוגרפיים, רקע של פשיעה ורמת השכלה נמוכה לבין הישארות בטיפול. לעומת הממצאים שעלו במחקרים, אנו יודעים מעט מאוד על הקשר שבין איכות הטיפול לבין נשירה ממנו.
אז מה בכל אופן אפשר לעשות כדי לשפר את הטיפול?
מטופלים שנשרו מטיפול ציינו כי בהתערבות הטיפולית שניתנה להם לא היו כלל מענים אינסטרומנטליים או סיוע בפתרון בעיות של 'כאן ועכשיו' שהיו זקוקים להם מאוד. אם כן, עלינו כמטפלים לשים לב האם אנו מתייחסים כנדרש למצוקות ולקשיים בהווה שמעלה המטופל.
ככלל, הרחבת המיומנות והידע המקצועי של המטפלים עשויים להשפיע לטובה על איכות הטיפול עם אנשים מכורים. תוכני הידע המקצועי המתרחב אמורים לסייע לעובדים בהפעלת חשיבה רפלקטיבית וביקורתית שתתווסף להערכה המתמדת של העשייה הטיפולית. שילוב של גישות טיפוליות נוספות, כמו אלו המתמקדות בטראומה ובאפשרות לשפר את מערכות היחסים, יכולות גם הן לעזור. גם למידה ויישום של גישה מוטיבציונית יכולה להגדיל את ההתגייסות של מכורים לטיפול ולתת להם אפשרות רבה יותר לשינוי.
חיבוטי נפש של מכור לתאוות יתר
סיפורו של ח. בוגר 'מפגשים' 2014-2012
'זוֹהִי בְּחִירָה שֶׁלְּךָ' אָמְרוּ לִי,
'אֲבוֹי לְךָ, אִם לֹא תִּבְחַר נָכוֹן'.
זוֹהִי בְּחִירָה??? נָהַמְתִּי,
זוֹהִי בְּחִירָה שֶׁבְּחַרְתֶּם בַּעֲבוּרִי!
לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לָכֶם אֵינֶנִּי מְעֻנְיָן,
הֶעָבָר עֲדַיִן פּוֹצֵעַ וּמְדַגְדֵּג.
אַךְ לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לִהְיוֹת שַׁיָּךְ,
לַמְרוֹת הַמְּחִיר הַכָּבֵד מִנְּשֹׂא.
אוּלַי הַחַסָּם הוּא אֹמֶץ שֶׁלֹּא קַיָּם,
הַפַּחַד הַמְּשַׁתֵּק מִדֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה.
'וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹ-הִים לִי טוֹב',
עוֹלָה בִּפְנִים הַרְגָּשָׁה מְאַיֶּמֶת,
לְהֵיכָן שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ הַקִּרְבָה תִּרְדֹּף.
שַׁיָּכוּת, הֵיכָן אַתְּ נִמְצֵאת?
לְעִתִּים אַף לְעַצְמִי אֵינֶנִּי שַׁיָּךְ.
הַרְפּוּ מִמֶּנִּי, עוֹלָה בִּי הַזְּעָקָה,
וְאֵין אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע זְעָקָה נֶעֶלָמָה.
קוֹלוֹת שׁוֹנִים עָלוּ בִּי, הֵצִיפוּ אֶת הַתּוֹדָעָה,
וְכָל קוֹל גָּבַר עַל עָצְמַת זוּלָתוֹ:
עֲשֵׂה הַכֹּל וְלֹא מְשַׁנֶּה מָה,
רַק כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ שֶׁאַתָּה חַי.
אַל תֵּלֵךְ, הַבְּרִיחָה הִיא לְחַלָּשִׁים,
הַלְוַאי הָיְתָה לִי הַיְּכֹלֶת לִהְיוֹת חַלָּשׁ.
תְּנוּ לִי לְשַׁכֵּךְ אֶת הַכְּאֵב בִּמְהִירוּת,
שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ מְאוּם, שֶׁלֹּא אֶהֱיֶה.
בַּסּוֹף מָצָאתִי פִּתְרוֹן מַעֲלִים מְצִיאוּת,
כְּאֵב נִסְתָּר מֵעַיִן, פִּתְרוֹן שֶׁהָפַךְ חִישׁ לִבְעָיָה.
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו,
הִרְגַּשְׁתִּי סְבִיב גְּרוֹנִי לְפִיתַת בַּרְזֶל,
אַךְ גַּם לֹא יָכֹלְתִּי לִנְשֹׁם בִּלְעָדָיו.
עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַחוֹנֵךְ.
כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עַל אֱלֹ-הִים שׁוֹפֵט,
הִסְבִּיר לִי עַל כֹּחַ גָּדוֹל מִמֶּנִּי.
כְּשֶׁזָעַקְתִּי עַל יַלְדוּת עֲשׁוּקָה,
שָׁאַל אוֹתִי: וּמָה חֶלְקְךָ?
הוּא סִפֵּר שֶׁכְּנִיעָה וְכֵנוּת הֵן מַפְתְּחוֹת לְהַחְלָמָה,
מָה שֶׁכְּאֶגוֹאִיסְט מֻמְחֶה לֹא הֵבַנְתִּי.
כֵּנוּת, מַהִי בִּכְלָל?
אֵלּוּ הָיוּ עֲבוּרִי מְשִׂימוֹת חַיִּים,
שֶׁבֶּעָמָל רַב הִצְלַחְתִּי לִרְכֹּשׁ אוֹתָן.
לָמַדְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם,
וְלֹא הֵבַנְתִּי: אִם לֹא אֲנִי, מִי כֵּן?
'חֲיֵה בִּשְׁאֵלָה', עָנָה לִי הַחוֹנֵךְ.
הָיִיתִי אִישׁ שֶׁל כָּאן וְעַכְשָׁו,
אִי וַדָּאוּת הָיְתָה זָרָה בַּעֲבוּרִי.
***
הַיּוֹם,
אֲנִי עֲדַיִן צוֹעֵד בַּדֶּרֶךְ,
לְעִתִּים הֲלוּם קְרָב מְצֻלָּק,
מֵבִין שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת,
וּלְעִתִּים שָׁלֵו וְרָגוּעַ,
יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה בַּעֲבוּרִי.
הֵבַנְתִּי שֶׁלְּבַד – אִי אֶפְשָׁר,
רַק בְּיַחַד.
הַמַּחֲלָה שָׁאֲבָה אוֹתִי לְתוֹךְ עַצְמִי,
כָּעֵת הַהַחְלָמָה דּוֹרֶשֶׁת שֶׁאֵצֵא הַחוּצָה.
אֲנִי צָרִיךְ אֶתְכֶם, צוֹעֲדֵי הַ-12,
כְּמוֹכֶם, רַק לְהַיּוֹם אֲנִי בּוֹחֵר בְּדֶרֶךְ.
אַהֲבָה הִיא רֶגֶשׁ לֹא מֻכָּר לִי,
וְאִם הִיא זֹאת שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ מִמְּכֶם,
אָז כֵּן, אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם!
