הפרעות חרדה ונטייה להתמכרות
לעיתים קרובות, סימפטומים נפשיים נוטים להופיע אחד ביחד עם השני באופן סימולטני או באופן עוקב זה לזה. כאשר הדבר קורה, נהוג לראות בכך אבחנה כפולה.
למעשה, כאשר מגיע מטופל בעל סימפטומים של חרדה, אחד הדברים הראשונים שנבדקים הוא האם הוא תחת השפעת סמים או אלכוהול. אם הוא תחת השפעת חומרים ממכרים, ההמלצה היא קודם כל לשלוח אותו לגמילה, ורק אחר כך לבחון האם הוא ממשיך לסבול מתסמינים המאפיינים חרדה.
כאשר בוחנים באופן ספציפי את הקורלציה בין חרדה ונטייה להתמכרות (לרוב לסמים או לאלכוהול), בדרך כלל ניתן להציג זאת באופן הקלאסי של הביצה והתרנגולת : מצד אחד, התמכרות לחומרים עשויה לעורר סימפטומים נפשיים רבים ובכלל זאת הפרעות חרדה. מצד שני, מי שסובל מהפרעות חרדה חמורות ותכופות, עשוי לנסות למצוא מפלט בהתמכרות אשר תעזור לו להתגבר על החרדה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך תגרום להחרפה של הסימפטומים, הן הגופניים (לדוגמה, דופק מוגבר ורעידות) והן הנפשיים (מתח קיצוני, הקושי להבחין בין מה שאמיתי לבין מה שאיננו).
גישות טיפול בהבחנה כפולה
חרדה, כמו גם נטייה להתמכרות יכולות להיות מטופלות במסגרת טיפול אישי, קבוצתי או מוסדי. במסגרת הטיפול האישי, לרוב נעזרים בפסיכולוג. תפקידו של הפסיכולוג הוא לעזור למטופל להבין כיצד החרדה וההתמכרות משרתים אותו לכאורה והאם הוא יכול להבין כיצד לצמצם את התלות בהם בחיי היום יום. לעיתים ניתן לשלב גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי כגון CBT. בטיפולים מסוג זה, המטופל הוא אקטיבי יותר ולומד כיצד להבחין בין פחדים וחששות אמתיים וכאלו שאינם אמתיים, ועל ידי כך לשנות את התנהגותו בהתאם. טיפולים אלו עשויים להיות קצרים יותר ותחומים בזמן.
כמובן שמדובר בהפשטה של העניין, וכאשר מדובר בהפרעות חמורות שלהן בסיס אורגני ("מחלות נפש"), לעיתים יש לשקול גם טיפול תרופתי. הגוף המחקרי הנרחב בתחום הטיפול בחרדה מראה כי הטיפול האפקטיבי ביותר לחרדה הוא הטיפול המשולב, הן באמצעות תרופות והן באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
טיפול קבוצתי
לעומת טיפול פרטני, טיפול קבוצתי הוא לרוב טיפול בו מספר מטופלים בעלי מכנה משותף נפגשים על בסיס קבוע במטרה לתמוך אחד בשני ולהתמיד בתהליך הגמילה. למרות שכל קבוצה בדרך כלל ממוקדת בצורך ספציפי, אין מניעה לגשת למספר קבוצות תמיכה. למעשה, סביר להניח שלהרבה מן המשתתפים בקבוצות יהיו התמודדויות משותפות מעבר למיקוד הספציפי של אותה הקבוצה.
בכל אופן, חשוב שלקבוצה יהיה מנחה בעל הכשרה מתאימה הן בתחום הספציפי בו עוסקת הקבוצה, אך גם שיהיה לו מספיק ניסיון בעבודה עם קבוצות והנחייה שלהן.
טיפול מוסדי
בדרך כלל מדובר בפתרון הכי נוח ומתבקש למקרים בהם המטופל אינו יכול לחיות בקהילה הרגילה וזקוק לתמיכה מן הסביבה מבלי לקבל גירויים שלילים מבחוץ. תכנית שיקום כזו אורכת לרוב בין שמונה לחמישה עשר חודשים כתלות בגילו של המטופל והקהילה אליה הוא משתייך. כאשר מדובר בבני נוער וצעירים, יתכן גם כי יקלטו במסגרת אחד ההוסטלים, כך שיוכלו לצאת לחיים עצמאיים באופן הדרגתי.