למרות שהדבר אינו חוקי בישראל, בשנים האחרונות חלה עלייה בשימוש פסיכדליים. חומרים אלו עלולים לגרום לתוצאות הרסניות, אך מינון נכון ותדירות שימוש מבוקרת יכולים למנוע תופעות לוואי חמורות ולהפחית נזקים בשימוש בחומרים פסיכדליים.
בשנים האחרונות נרשמה עלייה בשימוש בחומרים פסיכדליים בישראל ובעולם. חומרים אלו, כמו LSD, MDMA ופטריות פסילוסיבין, מעניקים חוויות חושיות עוצמתיות, אך בצד החוויות המרשימות קיים גם סיכון לנזקים גופניים ונפשיים חמורים כאשר השימוש בהם נעשה בצורה בלתי מבוקרת. אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הסיכון הכרוך בשימוש בחומרים אלה הוא המינון. מאמר זה עוסק בחשיבות ההיכרות עם מינונים מסוכנים ובצעדים למזעור נזקים בקרב המשתמשים.
מינון "מקובל" מול מינון "מופרז"
מינון מקובל מוגדר ככמות החומר הנהוגה לצריכה על פי מחקרים קליניים, המלצות אנשי מקצוע, וניסיון מצטבר של משתמשים. עם זאת, חשוב לזכור שאין לגליזציה לסמים וחומרים פסיכדליים וכי השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי ברוב המדינות, כולל בישראל, והמחקר המדעי בנושא מוגבל יחסית. לכן, המידע לגבי מינונים מתבסס במידה רבה על דיווחים עצמאיים של משתמשים ולא על מחקרים מבוקרים בלבד. לעומת זאת, מינון מופרז הוא כמות החורגת מהמינון המקובל ועשויה לסכן את המשתמש בתופעות לוואי קשות, כולל פגיעות גופניות ונפשיות חמורות.
גורמי סיכון נוספים
מעבר למינון, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על הסיכון הכרוך בשימוש בחומרים פסיכדליים. ביניהם שונות ביולוגית בין משתמשים, ערבוב חומרים פסיכדליים עם סמים אחרים, וצורת הצריכה (כמו בליעה, הסנפה או הזרקה). לכל אחד מהגורמים הללו יש השפעה על עוצמת החוויה והסיכון לנזקים פיזיים ופסיכיאטריים. בנוסף, המצב הנפשי של המשתמש לפני הצריכה והסביבה הפיזית שבה נצרך החומר ("סט וסטינג") משפיעים גם הם על מהלך החוויה הפסיכדלית.
דוגמאות לחומרים ומינונים מסוכנים
ה-LSD, הנצרך בטיפות או בבולים, נחשב לחומר עוצמתי מאוד, שמסוגל לייצר חוויות חושיות והזיות לאורך זמן רב (8-12 שעות). מינון מקובל נע בין 50 ל-150 מיקרוגרם, כאשר חוויות מרשימות נרשמות גם במינונים נמוכים. עם זאת, מינון של מעל 150 מיקרוגרם עלול להוביל לתופעות לוואי חמורות, כמו חרדה, פרנויה ומצבים פסיכוטיים. על מנת למזער את הסיכון, מומלץ להמתין לפחות חודש בין שימוש לשימוש ולא לערבב עם חומרים אחרים כמו פסילוסיבין.
MDMA (אקסטזי)
MDMA מעורר תחושות חזקות של אמפתיה ואושר, אך ככל שעולים במינונים, כך עולה הסיכון לנזקים נוירולוגיים וגופניים חמורים. המינון המקובל נע בין 75 ל-125 מ"ג, אך מינונים מעל 150 מ"ג עלולים לגרום לעלייה מסוכנת בקצב הלב, לחץ דם גבוה והיפרתרמיה (עלייה חדה בטמפרטורת הגוף), שעלולה להוביל לאירועים מסכני חיים כמו שבץ. מומלץ להמתין לפחות 5 שבועות בין שימוש לשימוש כדי לאפשר למוח להתאושש.
פטריות פסילוסיבין
החומר הפעיל בפטריות פסילוסיבין, פסילוצין, משתנה בהתאם לסוג הפטריות ותנאי הגידול שלהן. במינון של 1-3 גרם פטריות מיובשות נרשמות חוויות פסיכדליות בטוחות יחסית, אך צריכה של מעל 5 גרם (מכונה "מינון הירואי") עלולה להוביל להזיות עוצמתיות ומצבי חרדה ופאניקה, ובמקרים קיצוניים אף לאפיזודות פסיכוטיות. מומלץ להמתין לפחות חודש בין שימוש לשימוש.
קטמין
קטמין הוא חומר שיכול לגרום לחוויות ניתוק (דיסוציאציה) מהסביבה ומהגוף. במינונים נמוכים הוא משמש גם לטיפולים רפואיים מסוימים, אך במינונים גבוהים הוא עלול להוביל לתופעות לוואי חמורות כמו חוסר שליטה בשרירים, בלבול, ובמקרים קיצוניים אף סכנת מוות. מינון בטוח נע בין 10 ל-60 מ"ג, אך מעל מינון זה יש סיכון לדיכוי נשימתי חמור במיוחד בשילוב עם אלכוהול.
חשיבות ההפסקות בין שימוש לשימוש
אחד המרכיבים החשובים במזעור נזקים בשימוש בחומרים פסיכדליים הוא ההפסקות בין צריכה לצריכה. מתן זמן לגוף להתאושש הוא קריטי למניעת פגיעות פיזיות ונפשיות. הגוף והמוח זקוקים לזמן לעבד את החוויה ("אינטגרציה") ולאגור מחדש משאבים שנפגעים במהלך השימוש. לדוגמה, בעת שימוש ב-MDMA, מומלץ להמתין לפחות 3 חודשים בין שימוש לשימוש כדי לאפשר התאוששות מספקת למערכת העצבים.
חשיבות של מעורבות של אנשי טיפול
בעולם בו השימוש בחומרים פסיכדליים הולך וגדל, ישנה חשיבות רבה למעורבותם של אנשי טיפול בתחום בריאות הנפש. מטפלים יכולים לסייע למטופליהם להבין את הסיכונים הכרוכים בשימוש בחומרים אלו ולעודד שיח פתוח בנושא מזעור נזקים. היכרות עם המינונים, התדירות המומלצת בין שימושים והסיכונים האפשריים יכולה להציל חיים ולמנוע נזקים בלתי הפיכים.
לסיכום:
השימוש בחומרים פסיכדליים טומן בחובו סיכונים משמעותיים, אך באמצעות היכרות עם המינונים המקובלים ותדירות שימוש מבוקרת ניתן להפחית את הסיכון לנזקים פיזיים ונפשיים. מומלץ לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש להכיר את החומרים הפסיכדליים השונים ואת ההשפעות האפשריות שלהם על משתמשים, ולעודד שיח פתוח עם מטופלים המשתמשים בחומרים אלו.
