משה שלום,
קצת יותר משנה אחרי ששלומי הגיע לרטורנו, סגרנו לאחרונה מעגל.
לפני חודשיים ניתנה הכרעת הדין במשפט של שלומי, ובכך נחתם פרק מורכב בחייו ובחיינו. מסע החיים אמנם ממשיך לאתגרים הבאים אבל הפרק הזה הגיע לסיומו באופן הטוב ביותר שיכולנו לצפות.
בית הדין הצבאי הסתפק במעצר ששלומי כבר ריצה לפני הגיעו לרטורנו וגזר עליו מאסר על תנאי. הדגש בדברים של כולם, כולל התובע והרכב השופטות, היה על ריפוי וטיפול, במקום ענישה. הם דיברו על היכולת של שלומי לתרום לחברה ועל כך שהשתכנעו שהוא נמצא היום במסלול של החלמה.
שלומי מצידו אמר שאין יום שעובר מאז שהגיע לבית הדין בפעם הראשונה שהוא לא מתחרט על מה שעשה, וגם האמירה הזו אוצרת בחוּבה הכרה חשובה, שלא ברור שהיתה שם קודם.
בגזר הדין כתבה אב בית הדין על "הפער הכמעט בלתי נתפס, בין המעשים בגינם הוא נותן את הדין לבין תפקודו הרגיל והאפשרויות הרבות שלו לתרום לקהילה". היא הזכירה את העובדה שכחניך במכינה הקדם צבאית היה דמות משמעותית ביותר, וגילה אכפתיות ורוח התנדבות וכך גם בחודשי שירותו בצבא.
בהמשך היא גם כתבה ש"המעשים היו סימפטום של בעיה ולא מטרה בפני עצמה" ולבסוף ציינה את "הנחישות שבה צלח את השנה האחרונה, איפשרה לו לעלות על מסלול חיים נורמטיבי ומועיל".
אנו אסירי תודה ונפעמים מהכרעת הדין, המפתיעה במידת ההבנה והאהדה שלה. אנו מאמינים שההשראה לה נובעת מן המעקב אחר התהליך ששלומי עבר בחודשים הללו, כאשר הצוהר המשמעותי ביותר לתהליך זה נפתח בזכות הדו"חות שנשלחו מרטורנו מידי חודש בחודשו לאורך כל התקופה שבה זכה שלומי לליווי צמוד של הצוות.
כשאנו מתבוננים אחורה על השנה החולפת אנחנו משתאים מכברת הדרך המשמעותית ששלומי עבר, מאז הגיע לראשונה לרטורנו עם ליווי משטרה צבאית, כבול באזיקים, פיסית וסמלית כאחת, עד לסיום הטיפול ברטורנו .
קשה, כמעט בלתי אפשרי, לסכם את המסע הנפשי ששלומי עבר בחודשים הללו. התיאור הקולע ביותר אולי הוא זה שהציעה רחל, המטפלת של שלומי, כאשר סיפרה במעגל הסיכום, שבתחילת הדרך הטיפולית הרגישה ששלומי יושב סגור ונעול בתא, ולא מניח לאיש להיכנס, עד שהיא הבינה שהדרך היחידה להגיע אליו תהיה להיכנס יחד איתו לתא שבו הוא נעול.
בתקופת הטיפול ברטורנו שלומי עשה צעדים משמעותיים כדי לזכות שוב בחופש, שהוא כל כך כמהַּ אליו. הוא עשה צעדים משמעותיים ביצירת יחסים של אימון וקרבה, צעדים משמעותיים לבחון מחדש את הבחירות בחייו, צעדים משמעותיים ללמוד, עקב בצד אגודל, כיצד לשתף אחרים במצוקותיו ואולי החשוב מכל, להושיט יד לבקש עזרה.
רצינו בתום תקופה זו לשלוח את תודתינו העמוקה לצוות המטפלים של רטורנו ולך באופן אישי כמנהל הקהילה. תודה עמוקה במיוחד אנו שולחים לרחל , המטפלת של שלומי, שאכן העיזה, נכנסה לתוך התא הסגור שנועם נעל עצמו בתוכו, לקחה סיכונים ועשתה מעל ומעבר כדי ליצור קשר עם שלומי ולאפשר לו לעלות על מסלול הריפוי וההחלמה. רחל 'צללה' לתוך הטיפול באופן האישי והמחוייב ביותר, ולא הותירה אבן על אבן בניסיונות החוזרים ונשנים להתדפק על דלתותיו, לרכוש את אמונו, ולהפוך אותנו לשותפים פעילים בטיפול.
האמון העצום של רחל בשלומי וההתמסרות העצומה לטיפול בו נתנו אחרי חודשים רבים ועבודה מפרכת את אותותיהם.
לצד זה דאגה מידי חודש לשלוח לבית הדין דיווחים על התקדמותו. גם כשנדמה היה שההתקדמות היא מזערית, ואולי יותר בכיוון של נסיגה, רחל מצאה את הדרך לשמור על כנות ואותנטיות, ועם זאת לסמן את הצעדים הבאים בדרך.
על כך, כאמור, אנחנו חבים לה תודה עמוקה.
תודה לך ולאלישבע על מעגל ההורים שאפשר לנו, במקביל לשלומי, לעשות את צעדינו הראשונים לתוך עולם בלתי מוכר ואף מאיים. תודה על הסבלנות ואורך הרוח, תודה על האמון והשיתוף.
* השמות שונו למניעת זיהוי
בברכה מעומק הלב על פועלכם,
וברכת הצלחה באתגרים המורכבים העומדים בדרככם,