התמכרות למשככי כאבים, לצערינו, היא התמכרות נפוצה להחריד. התמכרות זאת מתחילה, כמעט במאה אחוז מהמקרים, מנטילת משככים באישור רופא, לאחר פציעה או ניתוח. האופוריה, שמסלקת את הכאב, שובה בקסמיה את המשתמש, והוא ממשיך לצרוך את משככי הכאבים הרבה אחרי שהכאב נעלם לו. אז איך נמנעים מהתמכרות למשככי כאבים? יצאנו לשאול את המומחים של מכון גמילה מהתמכרויות 'רטורנו':
מניעה עדיפה על גמילה
הכלל הבסיסי במאבק בהתמכרויות הוא שמניעה עדיפה על גמילה. הרבה יותר קל למנוע התמכרות, מאשר להכינס למאבק ארוך ומפרך בה; המרוויח העיקרי מכך הוא המשתמש, שלא נקלע להתמכרות לסמים (כן, משככי כאבים הם בפועל סמים) קשה שתשליך על כל תחומי החיים שלו. על פי המכון הלאומי לשימוש לרעה בתרופות (NIDA), כ-10 מיליון אמריקאים מתמכרים למשככי כאבים מדי שנה, וגם בישראל מדובר בתופעה ארורה, שיש לשים לה קץ.
אז איך מונעים התמכרות כזו?
הסברה
כל רופא שרושם משככי כאבים חייב ליידע את המטופלים על הסיכונים שבשימוש בהם, על הפוטנציאל להתמכרות וכיצד מזהים סימנים ראשוניים להתמכרות. יש להדריך את המטופלים כיצד ליטול משככי כאבים בבטחה, כולל כיצד לאחסן אותם, מתי לקחת אותם וכיצד להיפטר מהם כראוי. חשוב שהמטופלים יבינו שיש להשתמש במשככי כאבים רק במינון שנקבע ורק כאשר חייבים אותם על פי הוראת הרופא, כדי להישמר מגלישה להתמכרות.
מעקב
הרופאים ובני המשפחה של המשתמשים צריכים לעקוב מקרוב אחר המטופלים כדי לזהות סימני התמכרות ולהתאים את המינון או להפסיק את הטיפול התרופתי בעת הצורך. מטופלים שיש להם היסטוריה של התמכרות לאלכוהול, לסמים או כל היסטוריה התמכרותית אחרת צריכים להיות במעקב צמוד אף יותר כאשר רושמים להם משככי כאבים, וכך גם מטופלים בעלי היסטוריה של דיכאון, חרדה או הפרעות בריאות נפשיות אחרו, מכיוון שהם עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח התמכרות.
שיח פתוח
על הרופאים לאפשר למטופלים שלהם לפתח איתם שיח פתוח וכן, ולבקש מהם להיות מודעים ולהרגיש בנוח לפנות לרופא או לכל איש מקצוע אחר בתחום בריאות הנפש בכל עת במקרה שהם מרגישים שהם צורכים יותר מדי משככי כאבים או בכל פעם שיש לבצע שינוי במינון. מטופלים לא צריכים לפחד לשאול שאלות על התרופה, תופעות הלוואי האפשריות שלה וסימני ההתמכרות, ושני הצדדים צריכים לעבוד יחד כדי לפתח תוכנית בטוחה ויעילה לניהול הכאב.
