הוויכוח למי יש את ההשפעה הגדולה ביותר על חייו של האדם, לגנטיקה או לסביבה, עומד במוקד הניסיונות להבנת ההתנהגות והתכונות האנושיות כבר עשרות שנים. כשמדובר בהתמכרות, השאלה אם היא נוצרת בעיקר מגורמים גנטיים או נרכשת בשל השפעות סביבתיות נותרה כנושא עמוק למחקר ולדיונים. במאמר זה ננסה לסקור את שני צדדי המטבע:
תפקידה של גנטיקה בהתמכרות
מחקרים רבים הוכיחו שלאנשים עם היסטוריה משפחתית של שימוש בסמים יש סיכוי גבוה יותר להתמכר לסמים. ממצאים אלו מצביעים על מרכיב גנטי הקיים בהתמכרות, במיוחד בהתמכרות לחומרים כמו אלכוהול, ניקוטין וסמים. בנוסף, מחקרים שנעשו על תאומים קובעים כי תאומים זהים, החולקים 100% מהגנטיקה שלהם, נוטים יותר להתמכר לדברים זהים בהשוואה לתאומים לא-זהים, מה שמחזק את הטענה שהתמכרות היא גנטית.
מלבד זאת, חוקרים של גנטיקה מולקולרית זיהו גנים ספציפיים הקשורים לרגישות להתמכרות. לדוגמה, שינויים בגנים המעורבים בוויסות הדופמין, כמו החלבון DRD2, נקשרו לסיכון מוגבר לשימוש בסמים. שינויים גנטיים אלו יכולים להשפיע על מערכת התגמול של המוח, ולהפוך אנשים לפגיעים יותר להשפעות של סמים שונים.
השפעת הסביבה בהתמכרות
גורמים סביבתיים, כגון מצב סוציו-אקונומי וחשיפה להתמכרויות שונות בסביבה, יכולים להשפיע באופן משמעותי על הסיכון להתמכרות. אנשים מרקע מוחלש עשויים להתמודד עם חשיפה מוגברת ללחץ, טראומה וגישה מוגבלת למשאבים והזדמנויות. נסיבות אלו יכולות לתרום להתפתחות התמכרות, כאשר אנשים מחפשים מנגנוני התמודדות או בורחים מהסביבה המאתגרת שלהם. כמו כן, לחברים יש תפקיד מכריע בעיצוב התנהגות בני האדם. לחץ חברתי, שמביא לרצון להשתלב ולהתאים לנורמות חברתיות, יכול להשפיע מאוד על האדם להתנסות בחומרים ולפתח התמכרות.
בנוסף, חוויות ילדות, כמו חשיפה לטראומה, הזנחה, התעללות פיזית, רגשית או מינית, יכולות להשפיע באופן משמעותי על יצירת התמכרות בשלב מאוחר יותר בחיים. חוויות ילדות שליליות (ACEs) נקשרו לסיכון גבוה יותר להתמכרות בעתיד, גם מפני שגורמים כאלו בתחילת החיים יכולים לשבש את התפתחות המוח ולהגביר את הרגישות להתנהגויות ממכרות כאמצעי להתמודדות ולבריחה מהמציאות.
גם נורמות תרבותיות וחברתיות סביב שימוש בחומרים עלולות להשפיע על שיעורי ההתמכרות. קהילות עניות שבהן יש נורמליזציה לשימוש בסמים או להתמכרות למין עשויות להיות עם שיעורי התמכרות גבוהים יותר בהשוואה לקהילות אמידות יותר.
יחסי הגומלין בין הגנטיקה להשפעת הסביבה
במקום לראות בגנטיקה ובהשפעה סביבתית ישויות נפרדות, חשוב להבין את יחסי הגומלין המורכבים בין גורמים אלו בהתמכרות. נטיות גנטיות עשויות ליצור רגישות להתמכרות, אך השפעות סביבתיות יכולות לקבוע אם רגישות זו תבוא לידי ביטוי. רעיון זה מציע שגורמים גנטיים מקיימים אינטראקציה עם תנאי הסביבה, ומעצבים את הסיכון של אדם להתמכרות. כך, למשל, ב'רטורנו' מנסים להביא גישה טיפולית הוליסטית, שמתייחסת לשני גורמי הסיכון בצורה שווה.
לסיכום: האם התמכרות היא גנטית או נרכשת?
לשאלה האם התמכרות היא גנטית או נרכשת אין תשובה פשוטה. גם גורמים גנטיים וגם סביבתיים תורמים ליצירת ההתמכרות, והאינטראקציה ביניהם מעצבת את הסיכון של האדם ללקות בה. נטיות גנטיות יוצרות את הבסיס, אך השפעות סביבתיות קובעות אם ההתמכרות תבוא לידי ביטוי בפועל. על ידי אימוץ פרספקטיבה מקיפה, נוכל לפתח אסטרטגיות יעילות יותר להתמודדות עם האופי הרב-גוני של ההתמכרות ולתמוך במכורים בדרכם להחלמה.
