תקשיב צביקה, אני לא יודע למה אבחנו אותי עם OCD, אבל זה מה שהוא אמר,
מי אמר שאלתי, ככה אמר לי העובד סוציאלי שישבתי איתו בעבר, אמר לי דיוויד…
אוקיי, הוא אבחן אותך? שאלתי שוב.
הוא אמר שהוא לא יכול לאבחן, אבל שלדעתו יש לי OCD.
אוקיי, אמרתי, בעקבות מה הוא אמר את זה?
האמת שיש לי כל מיני מחשבות ככה בראש שמציקות לי, מה זה אומר? מה יש במחשבות הללו?
מחשבות שמטרידות אותי, אם אני צריך להספיק לעשות דברים, דברים שאני צריך לעשות, דברים שקרו לי ואני לא מצליח כאילו להפסיק לחשוב עליהם. אני מרגיש שאני חייב להרגיע את עצמי בדרך כזו או אחרת.
רגע, שאלתי, אבל הגעת לכאן בגלל…?
אני הגעתי לכאן כי אני משתמש בגראס באופן קבוע ויומיומי, ומדי פעם הולך למסיבות ומשתמש שם בכל מיני… קטורת, סמים וחלבונה…
אני והוא מחייכים וצוחקים אחד עם השני.
אני מבין, אמרתי.
והוא ממשיך: אז תקופה ניסיתי ביחד עם המטפל לטפל ב OCD שיש לי, במחשבות שמטרידות אותי, בקשיים, במחשבות שאני לא מצליח להיפטר מהן, ואז בכלל חשבנו שאולי נכון יהיה להתחיל לעבוד על השימוש שלי בסמים, אולי כל עוד שאני לא אטפל בשימוש, יהיה קשה בעצם לטפל בדברים האחרים. אז ניסינו תקופה לעבוד על השימוש, אבל פשוט לא הצלחתי להפסיק לעשן…
והאמת, אני מגיע לפה, אני מקווה שיעזרו לי, אבל אני מאוד מתוסכל. אני לא יודע במה עוד תוכלו לעזור לי.
אני שומע ומקשיב לו.
אגב, עד לכאן, כאשר אתם גם קראתם והקשבתם…
האם גם אנחנו היינו חושבים שמדובר בהתמודדות עם OCD?
האם גם אנחנו, היינו מכוונים את האדם לטיפול במחשבות האובססיביות ובקשיים שלו מול אותן מחשבות?
האם אולי היינו מכוונים אותו בכלל לטיפול בהתמכרויות, כדי שהוא יצליח להישאר נקי?
מעניין…
ואז הוא אמר:
בשלב מסוים שיתפתי את המטפל שלי שם, הסברתי לו שגם יש לי קושי עם תחושות.
מה זה אומר? שאלתי.
אני יכול… כל תווית קטנה בבגד מציקה לי, לפעמים גם יש בדים מסוימים שממש מציקים לי. אפילו לפעמים אם מישהו נוגע בי, זה ממש יכול להקפיץ אותי. ואז ניסינו להבין האם יש לי בעיות של חוסר ויסות חושי…
בקיצור, משהו שם הסתבך, לא הצלחנו להבין מה הבעיה איתי. בכל אופן, אני כרגע פה כדי לטפל בהתמכרות שלי.
ואז, כמעט כבדרך אגב, הוא הוסיף:
אגב, אני פה כבר כמה ימים, ואנחנו ישנים כמה בחדר ביחד, שתדע לך, אם תוכל לעזור לי בבקשה לעבור חדר, זה ממש יעזור לי. באופן כללי ממש קשה לי עם ריחות של אנשים, ויש אנשים שיש להם ריח שממש מקפיץ אותי. אני לא מסוגל לסבול את הריח שלהם.
אני אעצור כאן ואשאל.
האם כאן אנחנו כבר מקבלים תמונת מצב אחרת? האם נוכל לחשוב על דבר נוסף שהיינו מציעים לאדם לבדוק? או שהיינו מציעים לעצמנו, כמטפלים, או שלא, לבדוק זווית טיפולית נוספת מעבר ל־OCD, מעבר לוויסות חושי, מעבר להתמכרות?
ואז…
ממש ביום האחרון שלו באשפוז, רגע לפני שהוא מסיים אצלנו את התהליך וממשיך הלאה, הוא נכנס אליי לחדר, בוכה ומתפרק.
אני חייב לשתף אותך, הוא אמר. אני לא מסוגל יותר לשמור את זה בעצמי, יש רק אדם אחד נוסף בעולם שיודע על הדבר הזה, יותר נכון לומר שני אנשים…
והוא מספר לי בבכי, בכאב, בהתפרקות ובשחרור, על כך שמאז שהוא היה בן 17 ועד גיל 25 הוא נפגע מינית שוב ושוב, במשך שנים, מאדם קרוב מאוד, ועכשיו רגע לפני שהוא מסיים הוא פשוט מרגיש שהוא לא יכול להישאר עם זה לבד…
עכשיו מתחברים לנו הדברים, נכון?
עכשיו אנחנו יכולים אולי לראות את כל התמונה במבט אחר…
וכאן אני רוצה שנדבר על סוגיה קריטית בעולם בריאות הנפש.
יש שני נושאים בעולם בריאות הנפש שיכולים, כל אחד מהם, להתחפש לבעיה אחרת לחלוטין.
כאשר אנחנו עוסקים באבחון, בין אם בהיבט הפורמלי ובין אם לא, ואפילו כאשר אנחנו סתם כחברים רוצים לעזור לאדם שמולנו, חשוב לזכור שיש מצבים שיכולים להיראות ולהיחוות כדברים אחרים לחלוטין.
וכל זה מכיוון שהתסמינים של אותו מצב יכולים להיות דומים מאוד לתסמינים של מצבים מובחנים אחרים.
האחד מהם הוא פגיעה וטראומה, והשני הוא התמכרות.
פגיעה וטראומה יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות לחלוטין, ולכן לא פעם הן עלולות להיראות כמו הפרעה אחרת.
לפעמים הן ייראו כמו OCD. האדם מתאר מחשבות שלא מפסיקות לחזור, צורך להבין, לוודא, להרגיע את עצמו, להחזיק שליטה או לסגור שוב ושוב משהו שלא נותן מנוח. על פניו זה נשמע כמו אובססיות, אבל לפעמים מדובר דווקא בנפש שמנסה לעבד כאב, פחד, אשמה או חוויה שלא קיבלה מקום.
במקרים אחרים זה יכול להיראות כמו דיכאון. האדם מסתגר, מאבד עניין, מתקשה לקום בבוקר, מתרחק מאנשים ומרגיש כבוי. אבל לפעמים זו אינה רק ירידה במצב הרוח, אלא עייפות של נפש שנושאת כאב לאורך זמן.
אצל אחרים הפגיעה תבוא לידי ביטוי דווקא דרך הגוף. רגישות למגע, לריחות, לקולות, למרקמים, לבדים מסוימים או לקרבה של אנשים. מבחוץ זה עשוי להיראות כמו קושי בוויסות חושי, אבל לפעמים הגוף פשוט ממשיך להגיב גם שנים אחרי שהאירוע הסתיים.
ויש פעמים שבהן נראה בעיקר צורך עז בשליטה. האדם חייב לדעת מראש מה עומד לקרות, מתקשה להתמודד עם חוסר ודאות, מתקשה לסמוך על אנשים, מתקשה להיפתח או להרגיש בטוח בקשרים. גם כאן, לא פעם אנחנו רואים את הסימפטום, אבל מפספסים את הסיפור שמסתתר מתחתיו.
כך גם בעולם ההתמכרויות.
לפעמים ההתמכרות יכולה ליצור תמונה שנראית כמעט כמו מאניה. הרבה אנרגיה, תחושה שהכול אפשרי, עשייה בלתי פוסקת, דיבור מהיר וביטחון עצמי גבוה. אבל לפעמים זו פשוט מערכת שמופעלת על ידי חומר, ריגוש או ניסיון מתמשך לברוח מהכאב.
בפעמים אחרות היא תיראה דווקא כמו דיכאון. האדם מסתגר, מאבד עניין, מתקשה לתפקד, מתרחק מהסביבה ונראה כבוי. אבל לעיתים מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של מעגל מתמשך של שימוש, בושה, אשמה ותשישות נפשית.
ויש מקרים שבהם ההתמכרות נראית בכלל כמו בעיית אישיות. האדם משקר, לא עומד בהבטחות, נעלם, פורץ גבולות, מתנהל בחוסר יציבות ונראה כאילו פשוט לא אכפת לו. אבל פעמים רבות ההתנהגויות הללו הן חלק מהאופן שבו ההתמכרות מנהלת את חייו, ולא בהכרח ביטוי לאישיותו.
ובסופו של דבר, גם ההתמכרות עצמה היא בדרך כלל לא הסיפור כולו. פעמים רבות היא ניסיון להתמודד עם כאב עמוק יותר, לברוח מריקנות, להשתיק בושה, להרגיע מצוקה, להרגיש שייכות או פשוט לשרוד עוד יום.
ולכן, כאשר אנחנו עוסקים באבחנה פורמלית או לא פורמלית, אחד הדברים ההכרחיים ביותר הוא לא להסתפק רק בשאלה: איזה סימפטום אני רואה?
אלא לשאול גם:
מה נמצא מתחת לסימפטום הזה?
מה הוא בא לשרת?
מה האדם מנסה להרגיע?
ממה הוא מנסה לברוח?
מה הגוף שלו מספר לנו?
ומה הנפש שלו מנסה לומר דרך הסימפטומים?
כאשר אנחנו עוסקים בשורש, ורוצים לעסוק בריפוי, בתיקון ובשינוי, עלינו להגיע לעומק. לא להיתקע רק בכותרת, לא להיבהל רק מהסימפטום, ולא למהר לסגור את האדם בתוך אבחנה אחת.
ובוודאי ובוודאי לשים לב לנושאים כמו התמכרות, פגיעה ןטראומה, שיכולים להתחפש בתסמינים רבים ומגוונים, שניתן על פניו לאבחן אותם כאבחנות מובחנות מדברים אחרים.
זה לא אומר שכל אדם עם OCD עבר טראומה.
זה לא אומר שכל אדם עם דיכאון מתמודד עם התמכרות.
וזה לא אומר שכל קושי חושי מעיד על פגיעה.
אבל זה כן אומר שעלינו להישאר זהירים, קשובים, סקרנים ועמוקים יותר.
כי לפעמים הסימפטום הוא לא הסיפור עצמו.
לפעמים הסימפטום הוא רק הדלת שאם נפתח נגלה את הסיפור האמיתי…
שלכם צביקה קליגר
עו"ס, מרצה, מטפל ומאמן אישי –
יזם ושותף במערכת *עומק ai* – מערכת עומק למטפלים.
שלכם צביקה קליגר – עו"ס במכון הגמילה רטורנו – מכון לגמילה, טראומה ומניעה
