
יום ביקורי משפחות – באישפוזית
יום ביקורי משפחות הוא יום מורכב במקומות של טיפול וגמילה – כמו ברטורנו.

יום ביקורי משפחות הוא יום מורכב במקומות של טיפול וגמילה – כמו ברטורנו.

פוסט מספר 4 בסדרה על טראומה ופוסט טראומה בפוסט זה אנו ממשיכים את סיפורו של דוד ולומדים מהי פוסט טראומה

האם כל סימפטום באמת מעיד על האבחנה שנראית לעין? דרך סיפור מהקליניקה, הפוסט מזמין אותנו לעצור לפני שממהרים להגדיר, ולגלות כיצד טראומה והתמכרות יכולות להיראות כמו הפרעות אחרות לחלוטין. מסע אל מה שמסתתר מתחת לסימפטומים – המקום שבו מתחילה ההבנה האמיתית.

מה ההבדל בין אדם שרק הפסיק להשתמש לבין אדם שבונה חיים חדשים? על חוסר אונים, ערכים, קבלת המציאות, שנים עשר הצעדים והעבודה העמוקה שמאחורי החלמה מהתמכרות

בפוסט העשירי והאחרון בסדרה נפתח ההבדל בין “להיות יבש” לבין “להיות מפוכח”. לא מספיק שהאדם המכור מפסיק להשתמש; כדי להישאר נקי לאורך זמן הוא צריך לבנות דרך חיים חדשה, לעבוד על דפוסי האישיות וההתנהגות שהובילו אותו להתמכרות, ולנוע מהחזקה בכוח אל החלמה פעילה.

בפוסט התשיעי בסדרה נמשך סיפורו של דוד, שנגע בכאב ובטראומה אך התקשה להישאר בתוך התהליך. דרך סיפורו מוסבר מעגל ההתמכרות: איך רגישות גבוהה וחוסר יכולת לוויסות רגשי עלולים להוביל את האדם שוב ושוב אל השימוש, לא מתוך חיפוש הנאה בלבד, אלא מתוך ניסיון להרגיע כאב פנימי ולהחזיר לעצמו תחושת שליטה.

למה אדם שכבר איבד כמעט הכול עדיין בטוח שהפעם הוא יצליח לבד? הפוסט הזה נכנס עמוק אל תוך המוח של האדם המכור, אל הפגיעה במערכות שאמורות לעזור לנו לעצור, לחשוב, לבחור ולהחזיק מעמד, ומנסה להסביר למה התמכרות היא הרבה מעבר ל"כוח רצון".

בחלק השני של הפוסט, אנחנו נכנסים אל מה שקורה בתוך מערכת הגמול בזמן התמכרות. איך דופמין, עוררות, סבילות וזיכרון גופני גורמים לאדם להמשיך לרדוף אחרי התחושה הראשונה, גם כשהיא כבר כמעט לא חוזרת, ואיך אצל דוד החיפוש אחרי ריגוש מתחבר גם לניסיון עמוק לברוח מכאב, מהצפה ומזיכרונות שהגוף עדיין מחזיק.