לפני תקופה, מטופל שלי בקליניקה בחר לעצור תהליך ולסיים אותו, כשהוא עוד ממש בתחילתו…
הוא אמר לי במפגש האחרון שלנו: אני אגיד לך, אני רואה שמצד אחד המפגשים והתקופה הזו עושה לי טוב, הם גורמים לי להרגיש טוב, אבל מצד שני אין באמת שינוי. אני לא מתקדם. ואני מרגיש שאת הטוב שהמפגשים עושים, כבר מיציתי, אבל שינוי, אני לא יודע, לא קורה…
אני אכניס אתכם לרגע למאחורי הקלעים של הראש שלי.
המטופל הזה מתמודד עם הפרעה נפשית מורכבת, וכרגע חייו בדיוק כפי שהם, או עמודי התווך של החיים שלו, שומרים לו על השפיות…
במהלך כמה פעמים שניסיתי לשאול ולהציע האם הוא רוצה שנשים סימני שאלה או נבחן: אמונות, דפוסי חשיבה והתנהגות שמקשות עליו ומגבילות אותו, הוא נחרד, וביקש ממני לקחת צעד אחור.
ולכן, כאשר הוא הסתכל עליי במפגש סיום ואמר: אני מרגיש שאני לא עושה שינוי, חייכתי לעצמי. ואז שאלתי אותו: אני מבין שאתה לא מתקדם ולא קורה שינוי.
אבל תגיד, אתה רוצה שינוי, שאלתי.
הוא חשב ואמר: לא, לא באמת. אני לא יודע אם אני רוצה כרגע שינוי.
נכון, לא כל כך נעים לי, אבל אני לא באמת יודע אם אני רוצה שינוי.
תוך כדי השיחה, נזכרתי בקבוצה שהנחיתי באותו שבוע באשפוזית.
דיברנו על "צעד 0" ביחס ל 12 הצעדים.
כאשר נאמר "12 הצעדים" נשמע על פניו שיש צעד 1 עד 12, נכון? אך לפני צעד 1 יש לנו גם צעד 0.
צעד 0 אומר כי עלינו להשיג שלושה תכונות, שלושה משאבים, על מנת שנוכל להתחיל את תכנית 12 הצעדים. בלעדי שלושתם לא נוכל באמת להצליח, אם אחד מהם יהיה חצי כוח, כל 12 הצעדים ייפלו ויקרסו כמגדל הכלפים.
אז מתוך שלושה עמודי תווך להחזקת התהליך, הראשון שבהם נקרא *כנות.*
הסתכלתי על הקבוצה ושאלתי: למה לדעתכם צריך כנות? מה יש בתכונה הזאת, במשאב הזה, שממש נדרש לנו בהחלמה, ובלעדיו לא תהיה תכנית, לא שינוי, ולא נוכל להמשיך ל 12 הצעדים?
אחד מהמטופלים הרים את היד ואמר: כי בכל השימוש שלי, אני הייתי חסר כנות לחלוטין. כל היום קומבינות, כל היום להסתיר דברים, מהסביבה, מהאנשים, מאשתי, מהילדים. כל ההתמכרות היא חוסר כנות אחת גדולה.
נכון, אמרתי. ולכן בדיוק אנחנו צריכים להתחיל עם המפתח החשוב, יקר, ובאמת, באמת הוא מפתח נדיר, כנות.
כמה שנים אתה משתמש? שאלתי את המטופל. הוא חישב לרגע בראש, אמר: 17. מגיל 15.
במשך 17 שנה, אמרתי: ההרגל שלך, ההרגל שלנו בעצם, הוא חוסר כנות, על חוסר כנות על חוסר כנות. הסתרה על הסתרה על הסתרה. ולכן, על מנת שהפעם נפעל שונה, על מנת שהדברים יהיו שונים, אנחנו נדרשים לכנות לצד השני בדיוק. כולם הנהנו במרץ.
אבל זה לא הסיבה היחידה שאנחנו נדרשים לכנות, אמרתי. איזה עוד סיבה יכולה לדעתכם להיות לכך שאנו נדרשים לכנות כתנאי בסיס לעבודת הצעדים, לשינוי הפנימי ולתחילת הניקיון שלנו?
כי ההתמכרות, היא היא חוסר כנות, היא בריחה, אמר קול חלש מהצד.
הסתכלתי לעבר המטופל שאמר את זה ואמרתי: וואו, מדויק, כל מילה, ממש כך.
כי אכן ההתמכרות עצמה, הפתרון כביכול שמצא האדם, זה החוסר כנות הגדול ביותר שקיים.
ההתמכרות לא באמת נותנת לנו פתרון, היא לא באמת משנה את המציאות. היא לא מעלימה לי את הקשיים. היא מטשטשת אותם.
היא מזיזה אותם מזווית הראייה שלנו, ולו לרגע אחד, עד שנעשה סיבוב 360 ונפגוש את זה בחזרה, בהתנגחות ישירה בפרצוף.
ההתמכרות עצמה, האקט עצמו, הוא החוסר כנות הגס, העבה והמשמעותי ביותר שיש. ולכן אמרתי, לכן אנחנו נדרשים לכנות מוחלטת בעבודה וברצון לשינוי.
אני לא רק חסר כנות מול אנשים אחרים, אני לא רק עושה קומבינות, תככים ומזימות מול אנשים אחרים על מנת להסתיר את השימוש ולהסתדר איכשהו…
אני בעיקר, בעיקר עושה את זה מול עצמי.
אני משקר ומרמה את עצמי שאני אצליח לעשות את זה במינון, שהפעם זה יהיה אחרת, שאני לא באמת מכור, ועוד ועוד.
ולכן, כנות היא המפתח הראשוני לשינוי.
התכונה השנייה, המשאב השני, לו אנו נדרשים על מנת להמשיך את התהליך, הוא *פתיחות.*
מי מכור פה עשר שנים ומעלה, שאלתי?
הרבה מאוד הצביעו.
אמרתי: עשור ואולי הרבה יותר, או פחות, זה לא משנה באמת, אני רגיל לפעול בדרך מסוימת על מנת לקבל פתרון לבעיות, על מנת לטשטש את הקשיים, על מנת להרגיש טוב, ועוד ועוד.
על מנת שאוכל לחשוב על פתרון אחר, על מנת שאוכל לאפשר לעצמי לחשוב מחוץ לאינסטינקט הבסיסי שנוצר בי כרגע, מחוץ לתגובה המותנית שנוצרה בי, אני נדרש לפתיחות. לפתיחות מחשבתית.
להסכים לחשוב, אולי עוד לא לקבל, אבל לחשוב, להתבונן, להסתכל על פתרונות ודרכים נוספים. לא רק ההתמכרות, לא רק השימוש. עוד דברים ואפשרויות נוספות להתמודד עם קשיים אתגרים והחיים עצמם. ולכן פתיחות היא בבסיס לשינוי.
והדבר השלישי, הוא *נכונות.*
מהי נכונות? שאלתי.
נכונות זה להיות מוכן באמת *לפעול אחרת,* אמר מטופל שנמצא אצלנו כבר זמן מה.
נכון ממש כך, מדויק, אמרתי.
נכונות הכוונה שאני לא רק מבין ומקבל שיש לי בעיה, אלא אני מוכן לפעול בעולם המעשה אחרת.
לנסות לפעול, לצעוד בדרך שונה.
יכולה להיות לי כנות גדולה ופתיחות, אך אם לא תהיה נכונות, לא יהיו צעדים. הצעדים הם לא רק חומר למחשבה, הם צעדים של פעולה. ועל מנת לפעול אחרת, אני צריך להיות נכון ומוכן.
וכל זה….
חוזר אליי כשאני יושב מול המטופל בקליניקה, ואני מבין שייתכן שהייתה כנות, ואולי גם הייתה סוג של פתיחות בעצם זה שהוא הגיע לטיפול, אבל נכונות, נכונות אין כרגע. כל מה שניסיתי או לא ניסיתי לעשות במהלך התהליך. לא הצלחנו לגעת, להחזיק ולהפעיל איתו יחד את הנכונות…
אז נפרדנו. נפרדנו בטוב ואמרתי לו שהדלת פתוחה כמובן, בכל עת שהוא ירצה ויהיה מוכן.
וכשהוא הלך, חשבתי לעצמי כמה לא מובן מאליו זה כאשר אדם מגיע לטיפול.
כל אחד שמגיע לטיפול נדרש לשלושת האיכויות, התכונות, המשאבים הללו, כנות, פתיחות ונכונות.
ואיזה הערכה מבחינתי לכל אחד ואחד שמצליח ובוחר בדרך הזו, של עבודה פנימית שינוי, כנות, פתיחות ונכונות.
היכן פוסט זה פוגש אותנו?
והיכן והאם התמודדנו עם שלושת התכונות הללו?
שלכם צביקה קליגר – עו"ס במכון הגמילה רטורנו – מכון לגמילה, טראומה ומניעה
