פוסט מספר 5 בסדרה על טראומה ופוסט טראומה
בפוסט זה, נמשיך את סיפורו של דוד ונבין כיצד התמכרות יכולה להתחיל דווקא כפתרון זמני לכאב, לבדידות ולכאוס הפנימי של פוסט טראומה מורכבת — עד שהפתרון עצמו הופך לבעיה.
תקציר הפוסטים הקודמים: דוד, בן 27, גדל בתוך בית נוקשה וחסר במענה רגשי, עבר חרם חברתי ממושך, ובהמשך גם פגיעה מינית מחבירו לכיתה.
עם השנים, התחילו להופיע אצלו זיכרונות קשים, סיוטים, דריכות, קושי לתת אמון, וקשרים שהלכו שוב ושוב והתפרקו, עד שגם הקנאביס נכנס לחייו כדרך להשקיט מעט את מה שלא נתן לו מנוחה.
ככל שהסיפור נפתח, הולך ומתבהר שלא מדובר רק בכאב נקודתי, אלא בפגיעה מתמשכת שנגעה גם בקשריו עם אחרים וגם ביכולת שלו להיות עם עצמו.
ואם נצטט את דוד מתוך הפוסט הרביעי, הוא אמר כך: "אני לא מסוגל להיות במחיצת עצמי. ולכן כאשר אחד החברים הכיר לי את הקנאביס בשקט, לקחתי אותו, ובשאיפה הראשונה שלי פנימה הבנתי שמצאתי את הכפפה ליד שלי. הגראס התלבש לי מושלם".
הוא אומר, הצלחתי להשתיק ולהשקיט את כל הכאוס האינסופי שהיה חוזר על עצמו, שוב ושוב, בגרסאות כאלה ואחרות בתוך הראש שלי.
ואם אני גם מסתכל לאחור, בשנים האחרונות כמעט ולא התקדמתי בשום דבר. לא הגשמתי דברים שרציתי לעשות, דברים שאולי חלמתי פעם לעשות. זה פשוט נתן לי להיות בטוב איפה שאני בדיוק.
כשאני חושב על זה עכשיו, תוך כדי שאני מדבר איתך, אומר לי דוד, אני חושב על זה שבשונה מכל מה שאני שומע פה מחברים על עוד סוגי סמים, אני מבין גם שהקנאביס עזר לי עם הבדידות שהרגשתי.
אני אשמח שתסביר לי עוד, אני אומר. והוא מרחיב.
מאז התקופה בתלמוד תורה, אחרי החרם ושחברים פגעו בי, פשוט ככל הנראה, אני מניח, הוא אומר, ולא רק נדחקתי אולי גם בחרתי לדחוק את עצמי.
הייתי תמיד יושב לבד, בצד עם עצמי. וכל מה שהייתי רוצה, אם היו שואלים אותי, זה שלא ישאלו אותי.
שיניחו אותי לנפשי. שאף אחד לא יתערב, שאף אחד לא יתעבר, שאף אחד לא ינסה להתקרב.
כי אם מישהו מהם היה יודע מה עברתי באמת, אם מישהו מהם היה יודע מה אני באמת, אף אחד לא היה מעז להתקרב ולדבר איתי.
כשהתחלתי לקחת את הקנאביס, פשוט, לא רק שהייתי בצד, הרגשתי טוב ונוח בצד.
וכאן, בדיוק כאן, אפשר להבין משהו עמוק יותר על החיבור בין פוסט טראומה מורכבת לבין שימוש והתמכרות.
כפי שכבר אמרנו, אחד ההבדלים המרכזיים בין פוסט טראומה, לבין פוסט טראומה מורכבת, הוא הבושה, האשמה, תבניות החשיבה שנפגעות עד עמודי היסוד שלהן, וגם הניתוק והבידוד מהסביבה וממקורות תמיכה.
הקנאביס התיישב בדיוק על זה כמו כפפה ליד.
הוא עזר לדוד להתנתק להתבודד ולהיכנס עוד יותר לאזור הדיכאוני שאליו הוא כבר נמשך בעקבות מאורעות חייו.
אני נאנח לרגע, נושם, וחושב לעצמי עד כמה כואב. עד כמה קשה לשמוע שבחור, שאדם כל כך צעיר בגילו, מספר על כל הכאב הגדול הזה.
עד כמה קשה להכיל, כאשר דוד מספר שהוא סוף סוף היה שמח.
ובמה הוא כל כך היה שמח?
במה הוא כל כך היה מרוצה?
מזה שהוא הרגיש טוב כשהוא בודד ובפינה.
כשאנחנו באים לדבר על החיבור בין PTSD, CPTSD, וכמובן התמכרות, אנחנו באמת מבינים שההתמכרות, כפי שאני אומר לא פעם, – *ההתמכרות היא לא הבעיה!*
*אם יש אדם שחושב שסמים הם הבעיה, סמים הם לא הבעיה.*
*אם יש אדם שחושב שההתמכרות היא הבעיה, ההתמכרות היא לא הבעיה.*
*ההתמכרות היא הפתרון.*
כן, כן. זה לפעמים לא מובן ולא מוסבר מספיק, אבל זה כל כך נכון.
ההתמכרות התחילה אצל האדם כפתרון.
כפתרון להשתיק, את הסערה, את הטראומה, את חוסר היכולת להכיל את מה שקרה.
נוכל לדמיין אולי כמו סיר לחץ פנימי שדוד חווה.
עוד ועוד דברים שנכנסו לתוך הסיר, בעבעו ובעבעו עוד ועוד, עד שהגיע מצב שהוא כבר לא יכול היה לסבול יותר, והיה חייב למצוא כל דרך אפשרית, כל דרך, העיקר לייצר ניתוק.
ניתוק בין סיר הלחץ – בין העולם הרגשי הפנימי, פחד מלהיפגע, החשש לשתף אנשים קרובים, חוסר היכולת להיות במודעות ובנוכחות לפגיעה שהוא חווה.
כל אלה הם חומרים ותכנים מנטליים ורגשיים שהאדם לרוב לא יכול להישאר במחיצתם ולהישאר שפוי.
ולכן הפתרון המדהים והמבריק, ואני אומר זאת ברצינות מלאה, שמצא דוד כדי להישאר חי ולא לאבד את שפיותו לחלוטין, היה להשתמש בגראס.
ואכן, לתקופה, זה היה פתרון. פתרון מוצלח מאוד.
אך בשלב מסוים, כמו שקורה פעמים רבות, *הפתרון הזה, מכיוון שהוא פתרון זמני ועראי, נהפך לבעיה.*
הגראס כבר לא היה שם רק כדי להשקיט ולטפל באופן זמני, הסם והשימוש נצרכו שוב ושוב, כאשר הם התחילו להיות חלק מהדרך היחידה של האדם, הדרך היחידה של דוד שלנו, לקום בבוקר, לפתוח עיניים, ולנסות להעביר את הזמן.
מעניין אילו תובנות, מחשבות והבנות יש לנו כרגע, אחרי הפוסט הזה, על פוסט טראומה, פוסט טראומה מורכבת, ועל הדרך שבה לפעמים התמכרות מתחילה כסוג של פתרון…
מוזמנים לשתף, בפוסט הבא נרחיב מעט יותר על טיפול בהתמכרות.
שלכם צביקה קליגר – עו"ס במכון הגמילה רטורנו – מכון לגמילה, טראומה ומניעה
