אני אומר לך, נלחמתי להביא את עצמי לפה. מה זה נלחמתי, לא רק נלחמתי בקושי שלי להחליט להיגמל ולהביא את עצמי לפה לאישפוזית גמילה, הייתי אפילו צריך להילחם במשפחה שלי.
מה זה אומר, שאלתי אותו?
דוד הסתכל עליי, בחור צעיר בתחילת שנות השלושים לחייו. בחור קטן מימדים, עם פרצוף רציני.
מה זה אומר, אתה שואל? פשוטו כמשמעו, הייתי צריך לשכנע את המשפחה שלי שאני צריך גמילה ושאני צריך לטפל בעצמי.
כי מה הם אמרו, שאלתי.
הם אמרו שהכל בסדר, ושכל מה שאני צריך זה רק קצת יותר כוח רצון. שאני אפסיק להכניס לעצמי ג'וקים לראש, ולהפסיק לשכנע את עצמי שיש בעיה. פשוט להיות עם קצת יותר כוח רצון, עם החלטה לשנות את עצמי…
וואו, הישרתי מולו מבט, זה אומר שממש היית צריך להילחם לא רק מול עצמך, אלא גם מול המשפחה.
כן, הוא אמר. והאמת, מה שהרגשתי זה שהם פשוט מפחדים. הם מפחדים שזה נכון. הם מפחדים שאני באמת מכור ושאני באמת צריך טיפול.
נאנחתי מעט, ואמרתי לו, זה בהחלט יכול להיות.
אז מה אתה אומר? הוא שואל אותי. אני באמת מכור?
הסתכלתי עליו ושתקתי לרגע.
כי פעמים רבות זו שאלה שאנשים לא שואלים כשהם רוצים תשובה מקצועית בלבד, הם שואלים אותה כשהם כבר מפחדים לדעת את האמת, אבל גם עייפים מדי בשביל להמשיך לברוח ממנה.
ולא פעם, עוד לפני שהמכור עצמו נלחם באמת מול ההתמכרות, הוא נאלץ להילחם על עצם הזכות לומר שיש כאן בעיה. לפעמים מול עצמו. ולפעמים, כמו במקרה שלו, גם מול הבית והמשפחה.
בסוגיה של משפחת המטופל המכור יש הרבה מאוד רבדים.
היום נתמקד אולי במרכיב בסיסי יותר, היכולת של משפחת המכור לשחרר שליטה.
העניין הוא, שמכור, כאשר הוא מכור פעיל, הוא מתנהל כמו אדם ילדי וילדותי. אפילו אפשר לומר, כמו ילד. ילד פועל על בסיס אנוכי, אגוצנטרי, של כאן ועכשיו.
בצורה הכי פשוטה של המילים ניתן לומר שההתמכרות היא ההתגלמות הכי פשוטה ופשטנית של אנוכיות ואגוצנטריות, של לרצות ולקבל הכל כאן ועכשיו.
"נכון שהשימוש יהרוס לי את החיים,
נכון שאשתי איימה להתגרש ממני,
נכון שהילדים שלי לא רוצים לראות אותי יותר,
נכון שאיבדתי כמעט את כל כספי בהימורים, נכון,
נכון,
ונכון,
ועדיין אני משתמש בהתמכרות."
חשוב לי לומר ולהבהיר, כפי שכבר דיברנו לא פעם, מכור בהתמכרות פעילה, אין לו יכולת בחירה. זו לא אשמה שמוטלת על כתפיו של המכור. זו פשוט המציאות.
כשאדם בוגר פועל ממקום של אנוכיות ואגוצנטריות, ממקום ילדי. כל ממשקי החיים, החברתיים, הטכניים, המשפחתיים, הכלכליים, מתחילים להיהרס ולהישחק אחד אחרי השני.
האדם מאבד קשר עם האנשים הקרובים אליו, עם החברה, עם מקום העבודה…
כל תשלום ותוצאה שבאים בעקבות השימוש שווים, עבור המכור, כי העיקר הוא להשתמש.
ולכן, כאשר משפחת המכור בשלב מסוים מבינה שכרגע, זה המצב, ושאין לה דרך אחרת להתמודד, היא מתחילה לקחת שליטה.
"אם אתה ילד קטן, אני אצטרך להיות האבא", אומרת האישה, אומרים הילדים, או אומר הבוס.
אם אתה לא מסוגל לראות אף אחד חוץ ממך, אני אאלץ לראות עבורך כרגע.
וכאן נוצר משחק תפקידים כואב, קשה, ובהמשך גם אכזרי.
מכיוון שהמכור אט אט מבין שהוא גם יכול להסיר אחריות מלאה, כי מישהו אחר לוקח אותה עבורו, ומשפחת המכור אט אט מוצאת את עצמה דואגת למכור אפילו לדברים הבסיסיים והאלמנטריים ביותר.
כל זאת מכיוון שאפילו לדברים הללו, המכור לא דואג לעצמו.
כל מאווייו, רצונותיו ומטרותיו הם ההתמכרות.
ואז קורה הנס והמכור מוצא טיפול, פתרון, דרך ותהליך.
במילים אחרות, המכור מחליט לטפל בעצמו, לקחת את עצמו לידיים.
ובמילים נוספות, המכור מנסה לקחת שליטה מחדש על החיים.
אבל אז מה קורה?
לפתע המשפחה צריכה להתרגל לכך שהמושכות נשמטות מתחת ידיה.
הם צריכים להתרגל לכך שאם בעבר הם היו אומרים למכור, עכשיו תעשה כך וכך, או תעשה אחרת, והמכור היה נשמע להם,
כעת הדברים משתנים.
לפתע הוא שוב מקבל עמוד שדרה, רצונות, ערכים.
אז אחד האתגרים הראשונים של משפחת המכור בתחילת הדרך, זה לדעת לשחרר שליטה, ולדעת לנסות, לפחות לנסות, לסמוך על המכור, שאולי הפעם הוא יצליח לעשות משהו שונה, אמיתי וטוב לחייו.
וכאן אולי נמצא אחד המקומות הכואבים ביותר בכל הסיפור הזה. כי לשחרר שליטה זה לא רק להפסיק להחזיק את המכור מבחוץ, אלא גם להסכים לפגוש מבפנים פחד, חוסר ודאות וחוסר אונים.
המשפחה הרי כבר למדה על בשרה שאם היא לא תתפוס חזק, דברים עלולים להתפרק. ופתאום מבקשים ממנה לעשות תנועה הפוכה, לא לנהל, לא להכריח, לא להחזיק במקום האדם, אלא לתת מקום לאפשרות שהוא יתחיל להחזיק את חייו בעצמו.
וזו לא רק דרישה ממנו להשתנות, זו דרישה גם מהם להשתנות.
היכן הפוסט הזה פוגש אותנו?
מתי אנחנו החזקנו שליטה עבור מישהו?
מתי היינו צריכים לשחרר?
האם קרה לנו שקיבלנו תפקיד כלשהו, ולאחר תקופה הרגשנו כאילו מנסים לקחת אותו מאיתנו? מה קורה לנו אז?
ייתכן שבעתיד, נמשיך לדבר על אתגרים נוספים של המכור עם משפחתו.
שלכם צביקה קליגר – עו"ס במכון הגמילה רטורנו – מכון לגמילה, טראומה ומניעה
