השילוב המורכב
פוסט חשוב – מוזמנים להפיץ.
שלום וברכה,
אנחנו בימים היסטוריים.
אני יודע שהמשפט הזה כבר נדוש, אבל מסתבר שאלו לא הימים, אלא התקופה.
אם חשבתי שהפוסט הזה רלוונטי לפני פורים, מסתבר שהוא הרבה יותר רלוונטי כעת כאשר כולנו במצב של חוסר ודאות, סכנה וגם לעיתים פחד.
*בפוסט הזה, נוכל להבין מעט מה מושך אנשים* לפעמים גם בזמנים כאלה ללכת דווקא *אל התמכרות, מה מבדיל מכור מהלא מכור ועוד.*
אנו רגע לפני פורים, ועולה מהשטח אותה שאלה מהורים ומורים שוב ושוב, מי אלו שבסיכון גבוה יותר להתמכרות?
כי שני אנשים יכולים לשתות מאותו בקבוק, ועל אחד זה יפעל בצורה הרסנית ועל השני כמעט שלא.
אז איך נדע על מי צריך יותר להיזהר?
מי צריך יותר החזקה והכוונה בימים כאלה?
ומי אכן בסיכון יותר גבוה להתמכרות?
אנחנו יודעים היום שיש להתמכרות גם מרכיב גנטי, כאשר הורה או קרוב משפחה מדרגה ראשונה היה מכור, הדבר עשוי להשפיע על הדורות אחריו.
אבל יש כאן ניואנס נוסף, אם נחשוב על ילד לאבא מכור, הגנטיקה אכן משפיעה, אבל גם הסביבה. כאשר ילד מתחנך ורואה שאבא או אח שותים ומעשנים, הוא גדל פחות עם פחד וחשש, ויותר עם לגיטימציה לגשת לאותם חומרים.
כך שיש משמעות גדולה גם לגנטיקה וגם לסביבה שהאדם גדל בה.
אך חלק גדול מאוד, ולא מבוטל, הוא האדם עצמו.
אני רוצה שנדבר על כמה נקודות משותפות שנוכל למצוא אצל כמעט כל אדם עם התמכרות, כך שנוכל להחזיק מול עינינו הנחות יסוד מסוימות, עמודי תווך מסוימים, שעליהם נוכל להבין ולהניח שכל אדם מכור שנפגוש, אני אסייג ואומר "כמעט כל אדם מכור שנפגוש", למרות שעד היום, כל מכור שאני פגשתי, יש לו את אותן תכונות וסגנון אופי.
כי התמכרות היא לא ההתמכרות לחומר, לשתייה, או להתנהגות ההרסנית הזו או האחרת.
*ההתמכרות היא הפתרון, היא לא הבעיה.*
מה?
כן. שמענו נכון.
ההתמכרות היא לא בעיה, לפחות לא בהתחלה. כאשר האדם מגיע להתמכרות, ההתמכרות עבורו היא פתרון.
פתרון למה, אתם שואלים? אז כך, נתחיל ונאמר שאדם בעל אופי יותר התמכרותי, יהיה לרוב אדם רגיש מאוד.
נוכל לראות כילד שהוא מאוד שם לב לסביבה שלו, מאוד אכפת לו, והוא מאוד מושפע מהם. זה יכול להיות ילד מאוד מופנם, אך גם יכול להיות ילד מאוד מוחצן, אבל בילד המוחצן הזה יהיה לפעמים ילד פנימי, מאוד מופנם וחושש.
כי אחד הדברים שמשותפים כמעט לכל המכורים, הוא רגישות גבוהה מהסטנדרט!
עכשיו ניקח את זה ונשלב את זה עם דבר נוסף – חוסר יכולת/רצון או אמון, לדבר ולשתף אחרים בעולם הפנימי שלו.
אם נחשוב על זה, נוכל לדמיין כעת סיר לחץ… סיר לחץ יכול להיות סגור ושקט כל עוד הוא לא על האש. אבל כשהוא מתחמם הוא נהיה רגיש, ואם הוא אטום ובלי מקום לשחרר כלל, כל דבר קטן מקפיץ אותו.
ואז בסוף מגיעה התפוצצות, ובמקרה שלנו זה יכול להוביל להתמכרות.
ההתמכרות, כמו שאמרנו, היא הפתרון. ההתמכרות היא הדרך של האדם להרגיע, להשתיק ולהשקיט את הסערה שמתחוללת בפנים, כאשר אין לו יכולת להוציא אותה החוצה במילים או בהתנהגות נאותה.
וההתמכרות הזאת נותנת לו שקט מכיוון שהיא מכהה וגורמת לכהות חושים – כך שהוא לא צריך לחוש בעוצמת ובחום סיר הלחץ הפנימי.
יש כאלה שאומרים שלכל התמכרות, קדמה טראומה, ואנחנו בהחלט פוגשים את זה אצל הרבה מכורים.
אבל טראומה בתפיסה שלנו, ובטח בתפיסה הקולקטיבית הישראלית בשנים האחרונות, היא דבר נורא. ולא כל מכור חווה טראומה כזו.
טראומה בשפה הלטינית במקור היא פצע.
ופצע יכול להיות גם פצע קטן, אבל שפיתח מוגלה, לא טופל בזמן, והתחיל להתפרס עד שיכול להגיע, לנמק, ה"י.
ישנו מושג שנקרא small t trauma – שפירושו טראומה קטנה, איזשהם מרכיבי חיים יותר מורכבים וקשים, ולחלוטין נוכל לפגוש אנשים שעברו חיים יחסית סבירים ורגילים, ועדיין השילוב בין רגישות יתר וחוסר היכולת להוציא את הדברים החוצה, הוביל אותם לחפש מזור ומענה לכאב ולקשיים שעברו בפנים – ופגשו בצומת כזו או אחרת את ההתמכרות.
אז בימי הפורים הבאים עלינו לטובה, ובפרט בתקופה הקרובה כשנראה מישהו, נער או אפילו אדם בוגר, מחזיק בקבוק שתייה או…
אם הוא חשוב לנו, נשים לב לבדוק גם אחרי פורים באמת מה קורה לו בפנים.
כי אלו הדברים שיכולים למנוע ולהציל אנשים מללכת לכיוון של בור ללא תחתית.
מתישהו אנחנו כנראה צריכים גם לדבר על המושג שנקרא *רצף ההתמכרות,* שישלים לנו מעט את הפאזל הזה, אבל זה נושא לפוסט אחר.
פורים שמח ובשורת טובות!
שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!
שלכם צביקה קליגר – עו"ס במכון הגמילה רטורנו – מכון לגמילה, טראומה ומניעה
