כשאני חושב על זה עכשיו, אני חושב שיש מצב שאולי אני לא צריך באמת טיפול בהתמכרויות. אולי אני צריך בכלל טיפול רגיל. אמר לי דוד (שם בדוי) מטופל שבא אלי לטיפול בהתמכרות.
מה העניין? שאלתי, מה כוונתך?
נכון, אני מכור לגראס ואני באמת מעשן…
אבל בסוף, בשורה התחתונה, יש מצב שזו בכלל לא הבעיה שלי.
תוכל תסביר לי מה אתה אומר, שאלתי.
הוא מסתכל אליי בחשש, במין קונפליקט כזה. כאילו הוא מאוד רוצה לומר את מה שמחכה לצאת לו מהפה, אבל באותה מידה גם חושש ומפחד.
ראיתי זאת ואמרתי, אתה לא חייב לומר. זה בסדר. מה שמרגיש לך נוח.
הוא התלבט. נשמתי עמוק והייתי בשקט, נתתי לשקט ולרוגע לתת את אותותיהם ולעשות את פעולתם בחדר.
לאחר דקה נוספת של התחבטות שקטה, אך מאוד נראית לעין מצידו, הוא התחיל לספר לי בשקט.
כשהייתי נער בגיל צעיר, היו לי כמה מקרים עם בני משפחה קרובים שלי.הוא מוציא בזהירות את המילים…
היו לי כמה דברים לא צנועים ולא ראויים שעשיתי לקרובות משפחה שלי.
אני שומע,
לוקח נשימה עמוקה ומנסה להבין ולהכיל את מה שהוא אמר לי כרגע,
את מה שזה אומר לו כרגע,
את מה שזה אומר עליו כרגע.
הוא ממשיך, אז יכול להיות שאני בכלל לא צריך טיפול בהתמכרות, אולי אני בכלל צריך לטפל בנושא הזה…
אני חושב ומבין שהאמירה הזאת כרגע, משמשת גם כמנגנון הגנה. כמנגנון הגנה מפני עצם האמירה עצמה, הגילוי, ההוויה, ומפני כל מה שנלווה אליה.
ואז אני אומר בזהירות: אני מבין, זו באמת שאלה. ייתכן שצריך פה טיפול רחב יותר מרק להתמכרות עצמה.
אבל אם תרצה, אשמח אם תספר לי עוד קצת כדי שאוכל להבין למה אתה מתכוון…
אז, בתקופה הקרובה אנחנו הולכים לדבר על ולהכיר את המושג שנקרא "פוסט טראומה".
את המילה טראומה ופוסט טראומה רובנו מכירים כמובן מהחיים היומיומיים של כולנו. אבל האם כולנו בטראומה?
האם כולנו בפוסט טראומה?
"מדינה בפוסט טראומה" היא אולי אחת הכותרות המובילות היום. האם זה נכון?
ניכנס מעט לעומק הנושא וננסה להבין מהי טראומה. מה גורם לטראומה, האם שני אנשים שחוו את אותו אירוע טראומטי יחוו שניהם פוסט טראומה?
ואם כן, האם הם יחוו את אותו הדבר?
מהם התהליכים הנפשיים שלעיתים מקדימים פוסט טראומה?
מה קורה בתוך פוסט טראומה?
ואיך בכלל מטפלים בה?
את כל זה ועוד נעמיק בתקופה הקרובה, מתוך סיפורו וחוויותיו של דוד, השם בדוי כמובן והפרטים שונו בתכלית לבל יוכר.
אז אולי נתחיל מהגדרה בסיסית של מהי טראומה.
טראומה, בלטינית, היא פצע, קרע.
המילה טראומה בעולם הנפש נשאבת מתוך המילה טראומה בעולם הפיזי. אנחנו יכולים לראות זאת, למשל, כאשר בבית חולים יש חדר טראומה. חדר טראומה הוא חדר שאליו אדם מגיע כאשר גופו נמצא במצב של פצע, קרע, וזעזוע עמוק.
לא לחינם אנחנו משתמשים במושג הזה גם בעולם הנפש.
נוכל וניקח מתוך העולם הפיזי כמה קווים מנחים שישמשו אותנו בהמשך.
ייתכן שגם נדבר בהמשך על השימוש המעט בעייתי במונחים הללו, קרע, פצע, וכדומה. כי לכל מושג יש גם מחיר.
אז טראומה יכולה להיווצר מאירוע שהאדם חווה, שנמצא מחוץ "לחלון הסיבולת" שלו.
חלון הסיבולת הוא הטווח שבו האדם יכול לחוות משהו ולשאת אותו, מבלי להזדקק להגנה נפשית משמעותית כדי לשרוד את עצם החוויה. כלומר, יש לו את היכולת הנפשית להכיל ולעבד את מה שפגש.
ולכן לפעמים נוכל לחוות אירוע קשה, מאתגר, כואב, אפילו מטלטל, אבל כל עוד הוא נשאר בתוך חלון הסיבולת שלנו, בתוך הטווח שאני כאדם יודע להכיל, לעכל ולעבד, אני לא בהכרח אחווה טראומה.
טראומה תתרחש כאשר האירוע, או חלקים מסוימים ממנו, יהיו מחוץ לחלון הסיבולת שלי. כאשר משהו במתרחש יהיה קשה מדי מכדי להכיל, לעבד ולעכל.
ואז הגוף והנפש, דרך מנגנוני הגנה שונים שעוד ניכנס אליהם בהמשך, ינסו למסך, לטשטש, לנתק או להרחיק את אותם חלקים שהיו קשים מדי עבורי.
במילים אחרות, חלק מן העולם החווייתי שלי יעבור מיסוך או ניתוק ממני, משום שאין לי כרגע יכולת נפשית, ולפעמים גם פיזית, לעבד את מה שקרה.
האם יכול להיות שאירוע שאדם אחד יחווה כטראומה, אדם אחר לא יחווה כך?
בוודאי שכן.
אותו אירוע בדיוק יכול להיחוות באופן שונה אצל אנשים שונים. אדם אחד יפגוש אותו עם כוחות נפשיים, ואולי גם גופניים, שיאפשרו לו לעבד ולהכיל. ואדם אחר לא.
ואגב לא כל אירוע מחוץ לחלון הסיבולת יהפך לטראומה, אך בהחלט כל טראומה היא מחוץ לחלון הסיבולת שלנו.
מה גורם לי להצליח לעבד ולהכיל אירוע? מה גורם לי לחוות אותו כמשהו שנמצא מחוץ לחלון הסיבולת שלי?
על זה ועוד נרחיב בפוסטים הבאים.
שלכם צביקה קליגר – עו"ס במכון הגמילה רטורנו – מכון לגמילה, טראומה ומניעה
