אחד הדברים הקשים ביותר במלחמה בהתמכרות הן התחושות, תחושות הבושה והאשמה. אחרי שהצלחנו להוציא את הראש מהבוץ ולהבין שאנחנו מכורים, אנחנו מתחילים להבין עד כמה לא רק פגענו בעצמינו, אלא גם באנשים שאנחנו אוהבים יותר מכל. איך מתגברים על רגשות הבושה והאשמה? יחיאל, בוגר מכון הגמילה מהתמכרויות 'רטורנו', בחר לשתף כאן את החוויה האישית שלו:
היי, אני יחיאל, והייתי מכור לסמים.
זו תקופה אפלה בחיי, שאני לא ממש אוהב לדבר עליה, אבל בתכל'ס היא לימדה אותי הרבה. כמכור לשעבר, אני מכיר ממקור ראשון את רגשות הבושה והאשמה שמגיעים עם ההתמכרות, מעגל קסמים אכזרי שיכול להשאיר אותך לכוד בתוכו במשך שנים. ובכל זאת, אני כאן כדי לומר לכם שיש תקווה: עם הלך הרוח והתמיכה הנכונים, אתם יכול להתגבר על הרגשות האלה ולחיות חיים שמחים, רגועים ואוהבים. במאמר זה, אני רוצה לחלוק אתכם את הניסיון שלי, ולהציע כמה עצות למי שמתמודד עם רגשות הבושה והאשמה הנלווים להתמכרות.
בראש ובראשונה, חשוב להכיר בכך שבושה ואשמה הן רגשות נורמליים כאשר מתמודדים עם התמכרות, וההכרה הזו היא הצעד הראשון בדרך לבתגברות על הרגשות האלו. התמכרות יכולה להוביל להתנהגויות פוגעניות ולא מוסריות, וזה טבעי שאנחנו מתביישים במעשים האלו; ייתכן שעשיתם דברים שאתם מתחרטים עליהם, או פגעתם באנשים שאתם אוהבים, אבל חשוב לזכור שהתמכרות היא מחלה, ולא הייתם בשליטה על המעשים שלכם. כשתכירו ברגשות האלו, יהיה סוף סוף אפשר להמשיך הלאה.
לא חייבים להרגיש לבד!
כשהייתי במעמקי ההתמכרות, הרגשתי שאני לבד במאבק שלי. התביישתי מכדי לבקש עזרה, והרגשתי שלא מגיע לי שום דבר טוב. אבל האמת היא שלאף אחד לא מגיע לסבול מהתמכרות, ואף פעם לא מאוחר מדי לבקש עזרה. חשוב לזכור שיש אנשים שאכפת להם מאיתנו, והם רוצים לעזור לנו. שיחה עם חבר או בן משפחה אוהבים יכולה להיות צעד ראשון מצוין להתגבר על הבושה והאשמה שמגיעים עם ההתמכרות. חשוב גם לזכור שהתמכרות היא מחלה, והיא לא משהו שאנו יכולים לשלוט בו ללא עזרה, ולכן חשוב לפנות לעזרה מקצועית במכון גמילה מהתמכרויות.
אחד האתגרים הגדולים ביותר בגמילה הוא להתמודד עם הבושה והאשמה ממעשי העבר שלכם.
קל לרצות להסתיר או להימנע מלהתמודד עם הרגשות האלה, אבל חשוב להתמודד איתם חזיתית. בגמילה מקצועית, תהיה לכם הזדמנות לעבוד עם מטפלים ויועצים שיכולים לעזור לעבד את הרגשות הללו בסביבה בטוחה ותומכת. על ידי התמודדות עם העבר, אפשר להתחיל להתקדם קדימה.
לסלוח לעצמי? קשה, אבל חובה.
אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדתי בפניו כשהתגברתי על ההתמכרות שלי היה לסלוח לעצמי. עשיתי דברים שלא הייתי גאה בהם, והרגשתי שלא מגיע לי סליחה. אחר כך למדתי שסליחה היא חלק חשוב מתהליך הריפוי; חשוב לזכור שכולנו בני אדם, ושכולנו עושים טעויות. זה בסדר לסלוח לעצמנו על הטעויות האלה ולהתקדם הלאה. סליחה לא אומרת שאנחנו שוכחים את מה שעשינו או שאנחנו מתרצים את ההתנהגות שלנו, זה פשוט אומר שאנחנו משחררים את הרגשות השליליים שמגיעים יחד עם המעשים שלנו ומבינים שצריך פשוט להמשיך הלאה.
היבט חשוב נוסף הוא לא רק לסלוח לעצמכם, אלא גם לבקש סליחה ממי שפגעתם בו. זה לא קל, אבל זה חיוני לתהליך הגמילה. על ידי בקשת הסליחה, אתם לוקחים אחריות על מעשיכם ומראים לעצמכם ולזולת שאתם מחויבים לתקן את הדברים. חשוב לזכור שסליחה היא תהליך, וזה עשוי לקחת זמן, אבל היא שווה את זה בסופו של דבר.
קהילה תומכת
אחד הדברים שעזרו לי להתגבר על הבושה והאשמה שלי היה למצוא קהילה של אנשים שהבינו מה עובר עליי. במכון גמילה תפגשו אנשים אחרים שנמצאים באותו מסע כמוכם. הם יכולים להציע תמיכה ואמפתיה, ולעזור לכם להבין שאתם לא לבד במלחמה בהתמכרות. תחושת הקהילה הזו עוזרת גם לתהליך הגמילה עצמו וגם לכך שבסוף התהליך ההתמכרות לא תחזור על עצמה.
חשוב גם לזכור שהחלמה היא מסע, לא יעד.
אנחנו לא הולכים להתעורר יום אחד ולהיגמל מההתמכרות שלנו. החלמה היא תהליך שלוקח זמן ומאמץ, וחשוב להיות סבלניים עם עצמנו. יהיו עליות ומורדות בדרך, וחשוב להכיר בכך שנפילות הן חלק נורמלי מתהליך ההחלמה. כאשר אנו חווים כישלונות, קל ליפול לדפוסים ישנים של בושה ואשמה, אך במקום זאת עלינו להתמקד בהתקדמות שעשינו ובשינויים החיוביים שיישמנו בחיינו. חשוב גם להמשיך לחפש תמיכה ועזרה, בין אם זה באמצעות טיפול, קבוצות תמיכה או בני משפחה, כדי להתגבר על רגשות הבושה והאשמה שמגיעים עם ההתמכרות.
