
משפחת המכור ומשחקי התפקידים
לפעמים המכור צריך להילחם לא רק בהתמכרות שלו, אלא גם במשפחה שמסרבת להאמין שיש בעיה. ומה קורה כשהוא סוף סוף מתחיל לקחת אחריות, אבל המשפחה כבר לא יודעת איך לשחרר שליטה?

לפעמים המכור צריך להילחם לא רק בהתמכרות שלו, אלא גם במשפחה שמסרבת להאמין שיש בעיה. ומה קורה כשהוא סוף סוף מתחיל לקחת אחריות, אבל המשפחה כבר לא יודעת איך לשחרר שליטה?

בטקסט הזה אנחנו מתבוננים רגע פנימה ושואלים מה המשמעות של המן ועמלק בתוך החיים שלנו היום. דרך סיפור מהאשפוזית עולה תנועה עדינה של הידרדרות ושיקום, חום וקור, מודעות והתרחקות. פורים מזכיר לנו שהמאבק שלנו הוא יומיומי.

בטקסט השבוע, אנו נתבונן במטרה העמוקה של מכון גמילה. ניגע באתגר שמתחיל אחרי היציאה מהמסגרת, כשהחיים חוזרים והבחירה כבר לא נשמרת מעצמה, ומשם מתחבר לחוויה אוניברסלית של כולנו.

טור על מפגש עם מטופל שבחר לעצור תהליך מוקדם, ועל ההבנה ששינוי לא מתחיל רק מהקלה רגשית, אלא משלוש איכויות בסיסיות: כנות, פתיחות ונכונות. בקליניקה וגם הגמילה. בלי נכונות לפעול אחרת, גם טיפול טוב לא יהפוך לשינוי.

מטופל בתחילת תהליך ההחלמה פוגש קונפליקט בין אישי שמציף אצלו מצוקה, כעס ודחף לבריחה. דרך השיחה מתברר כיצד בעבר שימוש היה הפתרון המיידי לכל חוסר נוחות רגשית, וכעת הוא נדרש לראשונה להישאר בתוך המציאות, בלי לברוח. המפגש מדגיש את המעבר מהתמודדות דרך שימוש להתמודדות בוגרת עם החיים, על המורכבות, הכאב והבחירה להישאר נוכח.

הפוסט האחרון בסדרה, עוסק בדילמה טיפולית ואנושית סביב הרגע שבו נגמרים הכוחות. הוא בוחן איך אפשר לדבר על חיבור לכוח גדול מאיתנו, בלי לכפות אמונה ובלי לפגוע, דרך הקשבה לחוויה, לבדידות, ולמקום שבו אדם כבר לא יכול להחזיק לבד, ומשם לאפשר קשר שמחזיק יחד עם עבודה טיפולית ופעולה קטנה.

ברגע אחד שקט בחדר טיפולים נחשף משהו עמוק וכואב: מה קורה כשהדבר היחיד שמרגיש כמו חיים הוא גם זה שהורס אותם. נדבר על הפחד מהריק, על הזהות שנשענת על שימוש, ועל השאלה הכואבת איך מתחילים חיים חדשים כשנדמה שאין בהם עדיין חיים.